אני משקיעה בדיאטות, ורק מתרחקת מהקב"ה

בע"ה

חברה יקרה,
שלום!

קודם כל, את ממש לא גוזלת זמן מאף אחד... להיפך, את מעלה שאלה חשובה מאין כמותה שמתמודדות איתה אינספור בנות. אולי יש כמה שיקראו את השאלה שלך ויגידו לעצמן, מזל שהיא שאלה, כי לי לא היה את האומץ...
אז באמת כל הכבוד לך על האומץ, הכנות, הרצון להתמודד ובעיקר על זה שבכל ההתעסקות שלך בנושא את לא שוכחת לרגע מה חשוב ומה פחות. את לא מוותרת ואת מתעקשת לחיות חיים של עומק ומשמעות – זה מקסים!

אני אגלה לך סוד, והוא שאין בת אחת בכל הרדיוס שלך שלא מתעסקת עם המשקל שלה. גם ההיא שבדיוק מתפרעת על עוגיות איכותיות ולובשת חצאית מידה 34...
האוכל והמשקל מעסיקים אותנו המון. יש עלינו, הבנות, כזה לחץ אדיר מצד התקשורת, התרבות, הפרסומות וכו´, שגם אם אנחנו יודעות לצטט יפה את "שקר החן והבל היופי" ולומר ש"יופי פנימי זה הכי חשוב" – אנחנו מוצאות את עצמנו משקיעות עוד ועוד ועוד אנרגיות בלנסות לרצות את כל העולם ואת עצמנו. הסטטיסטיקה אומרת שאחת מכל עשר נשים סובלת מהפרעת אכילה של ממש, כמו בולימיה או אנורקסיה, אבל האמת היא שכמעט כל אישה או נערה מוצאת את עצמה לפעמים עומדת מול המראה ולא אוהבת את מה שהיא רואה.
הגוף שלנו הוא כל-כך פרטי, כל-כך [שלנו], ובכל זאת אנחנו מגלות שאנחנו הרבה פעמים צריכות להתאים אותו לרף של מישהו אחר: הדוגמנית בתמונה, החולצה מידה L שקטנה עלינו (ולא משנה שמישהו עם אינטרסים מייצר מידות קטנות), החברות שבדיאטה נצחית ואוסף המבטים, ההערות, והמראות שמסביבנו. זה נהיה כל-כך לא פשוט, פשוט לאהוב את הגוף שלנו בדיוק איך שהוא.
את בטח יודעת את כל זה, ועדיין חשוב שתזכירי לעצמך שגם אם היית רוצה להתעסק בדברים שיותר חשובים לך – זה הגיוני לגמרי שזה מעסיק ומטריד אותך. את ממש לא לבד.
ולאור הנקודות היפות והחשובות שהעלית, בואי ננסה להתייחס לנושא האכילה:

[הרגלי אכילה]
להרבה מאתנו אין באמת הרגלי אכילה טובים. ב"ה אנחנו חיים בעולם של שפע שבו האוכל מאוד קל וזמין, כך שאנחנו מסוגלים בקלות לוותר על אורח חיים בריא ושקול ובמקום לאכול מסודר – לחטוף משהו לאכול כל כמה שעות בלי לחשוב יותר מדי. בתקופת התיכון והאולפנא זה בולט במיוחד, כשאת רצה בין הלימודים-בגרויות-סניף-חברות וכו´, בדרך כלל אוכלים משהו קטן בין לבין ולא משקיעים זמן ואנרגיות באכילה בריאה ומסודרת. זה לא מאוד נורא אם קצת אוכלים לא מסודר וקצת עולים במשקל, אבל כשהעניין יוצא מפרופורציה ומתחיל להפריע לך, מגיע הזמן שבו כדאי לעשות סדר.
קביעת הרגלי האכילה משתנה מאדם לאדם – ותוכלי למצוא באינטרנט המון מאמרים בנושא – אך בגדול המומחים ממליצים לאכול שלוש ארוחות בריאות ומזינות ביום ובין לבין לאכול משהו קל ובריא כמו חטיף גרנולה, פרי וכו´.
כדי שתצליחי להתמיד, נסי לחשוב מה יעזור לך: אולי לעשות ´תחרות´ עם אחות או חברה, או לשים טבלה מעל למיטה ולסמן כל יום שאת מצליחה, או להציב לעצמך יעדים שאת צריכה להגיע אליהם, ועוד... יש הרבה שיטות שונות (כמו גם את הקבוצות של שומרי משקל שיש להן שיטה קצת שונה לדיאטה יחד עם מפגשי תמיכה קבוצתיים), כך שאם תחפשי תוכלי למצוא את הדרך שמתאימה לך.
העיקר בכל השיטות האלה הוא לשים גבולות סביב תחום האכילה: את אוכלת רק את הדברים האלה והאלה, או רק בשעות האלה והאלה, ובשאר היום את פנויה לחיות את חייך בלי לחשוב על אוכל.

[לשים לב ליחסי גוף ונפש]
לאוכל היום יש סימליות רבה עבורנו; הוא מייצג את בסיס החיים החומריים שלנו ומהווה עבורנו ביטחון שנמשיך להתקיים. מהסיבה הזאת, אנו עלולים לאכול לא רק כדי להתקיים אלא כדי למלא חללים ריקים שאנחנו מרגישים בתחומים אחרים בחיים שלנו, כמו חללים רגשיים, ערכיים, חברתיים ועוד.
הרבה פעמים אנחנו מונעים לאכול לא רק כי אנחנו רעבים אלא כדי לתת מענה למשהו רגשי שמתחולל בתוכנו, בדרך כלל שלילי – כעס, עצב, שעמום, אכזבה עצמית ועוד.
נגיד, קורה שאת חוזרת הביתה אחרי יום ממש גרוע והדבר היחיד שבא לך עכשיו זה חתיכה מהעוגה שנשארה משבת...
הגוף והנפש שלנו מאוד קשורים, ולפעמים כשהנפש צריכה עזרה – היא מבקשת מהגוף לעזור לה. הבעיה היא שלא רק שזה לא עוזר לנפש, האמת היא שזה גם לא ממש עוזר לגוף.
אז מה צריך לעשות?
קודם כל להקשיב לעצמך: תנסי לראות אם יש רגשות או מצבי רוח שדוחפים אותך לאכול. תהיי מודעת לכך שיש פעמים שאת אוכלת כי את רעבה (ואז בהחלט חשוב לאכול עד שאת מרגישה שבעה ומסופקת) אבל אולי יש פעמים שמשהו אחר מניע אותך. אם תגיעי למסקנה שאכן זה כך – תראי אם את יכולה לשנות את התגובה שלך לרגש מסויים – לדוגמא, כשאת עצובה אז לסגור את הדלת ולרקוד עם מוזיקה שאת אוהבת, או להתקשר לחברה טובה וכו´.
אגב, מה שמאוד עוזר גם לגוף וגם לנפש זה פעילות גופנית. קחי פעילות שאת נהנית ממנה (לא משנה מה – הליכה, ריצה, שחיה, כדורסל וכו´) ותקבעי לך כמה פעמים בשבוע שאת עוסקת בה. זה גם יעזור לך להפחית משקל, גם ישפיע על מצב הרוח שלך וגם יעזור לך להרגיש יותר פעילה ואחראית למצבך.
אם נותנים לגוף את מה שהוא צריך ולנפש את מה שהיא צריכה – מתחילים לחזור שוב למצב של איזון.

[קבלת עזרה מבחוץ]
בכנות הנפלאה שבה כתבת את השאלה ששלחת, אמרת שזה נושא שאת סוחבת איתך כבר כמה שנים טובות. מהסיבה הזאת, יכול להיות שלומר לך ´טוב, אז תעשי קצת סדר בהרגלי אכילה´ זה קצת פשטני ולא מספיק קולע.
נגענו קצת בנושא של יחסי גוף ונפש, ויכול להיות שכדאי לך להמשיך ולהעמיק בתחום הזה בהקשר שלך. במקום להפגש עם דיאטנית שתכתיב לך מה לאכול ומה לא לאכול (כלומר רק גוף), אולי תנסי תחום שמקשר בין הגוף לנפש. דרך התחום הזה יתכן ותביני את עצמך יותר וגם תלמדי איך לקבל את עצמך ולאהוב את עצמך בלי תנאים.

[התקדמות רוחנית]
צדקת מאוד באבחנה שלך, שעיסוק בחומר מונע מאתנו להתעסק ברוח ובקשר שלנו עם הקב"ה. במקרה שלך – גם כשאת "מתנתקת" כביכול מהאכילה, את בעצם ממשיכה להתעסק באי-אכילה, ככה שמבחינתך המחשבה שלך לא מתפנה לעסוק בדברים אחרים.
כמו שאמרנו קודם – את ממש לא שטחית. יש משהו שמעסיק אותך מאוד, וכנראה שזה לא סתם, אלא שהעיסוק מונע ממך לגעת בדברים אחרים.
כמו שחשוב לקבוע ´עוגן´ לאכילה – מתי את אוכלת וכו´, חשוב גם לקבוע ´עוגן´ לרוחניות, ´עתים לתורה´: להתמיד בתפילה, לקבוע משהו שאת לומדת כל שבת, חברותא עם חברה וכל דבר שאת אוהבת ורוצה.
הרב קוק בכתביו מגלה לנו משהו נפלא: כשאדם עסוק ברוחניות שבו, בצדדים הגבוהים שבו – הוא כולו נהיה רוחני יותר וגבוה יותר. כשאת עוסקת ובע"ה תעסקי בלימוד, בתפילה, בהתנדבות וכו´, תושפעי מזה כולך ומאליו תרגישי את הצד הרוחני שבך נהיה חזק ומבוסס יותר.
כמובן שזה לא מבטל שום דבר ממה שדיברנו למעלה על הצורך לדאוג לגוף ולנפש, אלא שיחד עם [הימנעות] ממשהו מסויים חשוב שתשקיעי גם ב[עשיה חיובית ואקטיבית] – כמו שאת רוצה.
לגבי המודעות ליצר האכילה בחינוך – את מאוד צודקת, ובהחלט יש יותר מקום לעיסוק בנושא האכילה במערכת החינוך, בטח שבמוסדות של בנות. אני מתארת לעצמי שזה נושא לא פשוט למחנכים לעסוק בו, כי מצד אחד – התרבות משדרת שזה הכי חשוב בעולם, ומצד שני – זה לא שאפשר לומר שזה לא חשוב בכלל... זה נושא מורכב שכמו בכל דבר צריך איזון. את, לשמחתנו, מחפשת ובע"ה תמצאי את האיזון הזה, ותוכלי גם להעביר אותו הלאה. אז אולי ממך תצא המהפכה!

יקרה,
מאחלת לך הצלחה בדרכך,
ופה בשבילך לכל שאלה, העמקה ושיתוף.

שתהיה שנה נהדרת!
ליאורה
leora.d.c@gmail.com