שאלה
שלום,
יש לי בעיה,אני אשתדל להיות ברור.
אני בן 17 דתי ב"ה שמיניסט בישיבה תיכונית,אני לא ממש יודע איך או מה לכתוב,אבל אני מרגיש כבר שאני חייב תשובה/עצה או כל דבר אחר.אז ככה איך אני אתחיל,לכל מתבגר יש בעיות אם זה משפחה,חברים וכו'.אני לא שונה,אבל כל פעם שיש לי משו אני לא מסוגל לשתף אותו עם אחרים,אני מנסה להתמודד איתו לבד,רק עם עצמי,לא רוצה עזרה של מישו אחר.עד השנה זה היה טוב ודיי הצלחתי,אבל השנה הזו היתה שנת מפנה ולא לטובה.קשה לי לכתוב את הדברים האלו,אחרי שכ"כ הרבה זמן אמרתי לעצמי שאני כן יכול לפתור דברים אבל אני חושב שזה כבר לא ככה.שוב אני לא יודע איך לומר את זה בדיוק אבל אני אנסה,אצל כמעט כל החברים שלי אני יכול לראות אל מי הם פונים כשיש להם שאלה אישית או מקרה מסוים,פעמים מועטות מאוד זה אף הייתי אני,למה אני שונה,אני לא מסוגל לספר לאחר את הדברים שמעיקים עליי והסיבה שאני אומר לעצמי היא כזו:יש להם גם בעיות בשביל מה תוסיף להם את השטויות שלך.אז אני שומר אצלי,אני יודע שזה לא טוב לא בריא,אבל אני פשוט לא מסוגל,אולי פשוט לא מצאתי את הבנאדם שאני אוכל לסמוך עליו שיבין ויקח אותי ברצינות.אולי זה סתם אגו לא ללכת לאחרים ולנסות לפתור לבד דברים,אבל זה נהיה קשה,כ"כ קשה.כ"כ הרבה דברים קרו השנה ומה הייתי נותן כדי שיהיה מישו שאני אוכל לדבר איתו על הדברים האלו,שאני סומך עליו בעיניים עצומות.יש לי 2 אחיות קטנות ממני,2 הורים(גרושים),אני לא יודע למה אבל גם עם ההורים שלי אני לא מסוגל לדבר זה נראה לי מוזר מדיי ואני יודע שבחיים אני לא אצליח לדבר איתם על דברים שקורים.סתם דברים כן נגיד מבחנים וכל שאר הדברים הרגילים,אבל את הדברים שבאמת כואבים ומעיקים אני פשוט לא מצליח.אולי אני מסתיר את זה יותר מדיי טוב כי אף אחד לא שם לב לכך שהדברים האלו קיימים.אז עכשיו כמעט בסוף השנה אני מרגיש דיי מבואס,איך שנה שעברה הייתה כ"כ טובה שנה נפלאה שרק התחזקתי ועליתי והודיתי לה',אבל השנה לצערי בדיוק ההיפך אני מרגיש הדרדרות וגם רואים את זה(אחרים).יש אדם אחד שחשבתי פעם לדבר איתו(היא בת),חשבתי פעם לשאול אותה מה לעשות אבל לא הייתי מסוגל,אולי כי אני ביישן אולי כי ,שוב, יש לה גם בעיות אז בשביל מה להוסיף את שלי.אני כל הזמן חושב שאני לא מספיק ברור במה שאני כותב,גם אצלי בראש הכל מעורבב,ולא רק בראש הכל עכשיו מתבלגן לי,סדרי עדיפויו
תשובה
אחי היקר שלום רב!
אני רוצה להגיד לך שממש רגשת אותי לא רק במה שאתה חש אלא באומץ האדיר שהיה לך בכדי לכתוב לי, שזוהי, דרך אגב, התחלה מצויינת.
אני ממש ממש שרוצה שתדע שאתה לא לבד בסיפור הזה. בעולם ישנם אנשים שונים, חלקם פתוחים יותר וחלקם פתוחים פחות. אני זכיתי להכיר המון אנשים שהיו קצת סגורים אבל זה לא מנע מהם להיות האנשים הכי אהובים והכי מתוקים בחברה. הכר בעצמך ביתרונות ובחסרונות שלך, זה שישנם חסרונות שצריכים תיקון כלל לא נוגד את העובדה שיש לך הרבה יתרונות גדולים ומועילים.
נראה מבין השורות שלך שבהחלט "טחנת" את הנושא מהרבה הבטים עמוקים ונכונים ובאמת חלק גדול מהתשובה נמצא כבר בגוף השאלה. אתה צריך לחפש, להעמיד שאלה אמיתית מול עצמך - "מה הוא [שורש] הבעיה שלי?".
אתה אומר שקשה לך לעשות זאת בעצמך, אז עשה זאת לאט בתפיסה מובנית. נסה לפענח מקרים שקראו לך ומה גרם לך לפעול בהם כפי שפעלת, אולי פחדת מתגובות הסביבה?
אולי אתה מרגיש נבוך בחברת אנשים?
אל תסתפק בהגדרת עצמך בתור אדם "סגור", אתה יוצר לעצמך דימוי שלילי בפני עצמך. היכנס פנימה יותר, בחן את עצמך שוב ושוב וכשתגיע למציאת שורש הבעיה כחצי מהבעיה כבר תיפתר.
חשוב מאוד "לקחת אקמול" לפני שמתחילים, כלומר לדעת שכל הרצון לשקיעה בתוך העצבות והדיכאון שכולל את המחשבה של "אני לעולם לא אצליח" נובע מתוך השטן שרוצה לגרום לך להתייאש ולאבד כל תקווה ואמונה בעצמך, לכן חזק את עצמך תאמין שתצליח וכך גם יהיה.
בצורה מעשית אני מאוד ממליץ על כמה עצות:
את הראשונה בהם יעץ לנו ר´ נחמן מברסלב לפני כמאתיים שנה:
"ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל דהינו לקבע לו על-כל-פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו בטענות ואמתלאות בדברי חן ורצוי ופיוס, לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך, שיקרבו אליו לעבודתו באמת ותפלה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו, דהינו בלשון אשכנז (במדינתנו) כי בלשון- הקדש קשה לו לפרש כל שיחתו, וגם אין הלב נמשך אחרי הדבורים, מחמת שאינו מרגל כל-כך בהלשון, כי אין דרכנו לדבר בלשון-הקדש אבל בלשון אשכנז-שמספרים ומדברים בו, קל וקרוב יותר לשבר לבו, כי הלב נמשך וקרוב יותר אל לשון אשכנז, מחמת שהוא מרגל בו ובלשון אשכנז יכול לפרש כל שיחתו ואת כל אשר עם לבבו ישיח ויספר לפניו יתברך, הן חרטה ותשובה על העבר, והן בקשת תחנונים לזכות להתקרב אליו יתברך מהיום ולהלאה באמת..."(ליקוטי מוהר"ן תורה כה).
ר´ נחמן נותן לנו כאן עצה לפנות לבורא עולם בלשוננו כמו לידיד טוב ולספר לו את אשר עובר עלינו ואת מה שמפריע לנו הן בעניינים רוחניים והן בחיים הגשמיים. במקום אחר מסביר ר´ נחמן שכאשר יהודי מדבר אל ה´, עוזב הוא כביכול את כל הבריאה ומאזין לו. הנה ישנה דמות שאין אדם שלא יכול להתחבר אליה. הרי את כל מעללינו הוא יודע ולכן אין לנו מה להתבייש ממנו אלא לשתף אותו וכך להתקרב אליו, להרגיש משוחררים ומלאי חיים כתוצאה מהמפגש הזה בכל יום מחדש.
מלבד זאת אני מאוד מציע לך לכתוב את כל מה שעובר עליך לעצמך בדפים בכל בוקר, חשוב לשפוך את כל המחשבות שמטרידות אותך וכך בעצם אתה מוציא את התת מודע ונעשה אדם משוחרר יותר ומיושר יותר.
כמובן שממש ממש אשמח עם תרצה לשתף אותי במה שעובר עליך, אני כאן רק בשבילך בטל' (נשלח אישית לשואל).
או במייל שלי -
roidublin@gmail.com
בהצלחה הכי רבה בעולם!
רועי.