אמירת קדיש

לשואל שלום,

השאלה שאתה שואל היא שאלה עמוקה ולכאורה נכונה ביותר. מדוע שאדם שמצטער יצטרך להלל על כך את הקב"ה? אך התשובה לשאלה היא שאין כאן ענין של הלל, אלא עניין של צידוק הדין. היהדות מניחה שכל מעשיו של הקב"ה הם נכונים וצודקים. "אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא"
לכן אמרו חכמים (ברכות ל"ג ע"ב) שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. לנו בני האנוש יש ראיה מוגבלת על מה שקורה בעולם, ואיננו יכולים להבין את חשבונו של בורא עולם. אפילו משה רבינו שביקש מהקב"ה שילמד אותו את דרכיו, הקב"ה סירב לספר לו משום שהאדם בעצם היותו בן אנוש הוא מוגבל. לכן כאשר נפטר לנו אדם קרוב אנו מחויבים להראות לסביבה, כלפי שמיא ואף לעצמנו, כי אנו מכירים בכך שצודקים משפטיו של הקב"ה.
דעה נוספת המופיעה בנוגע לאמירת קדיש יתום, היא שכאשר עולה נשמת הנפטר מעלה ורואין בבית דין של מעלה כי בניו או קרובי משפחתו אומרים עליו קדיש- מהווה הדבר זכות בשבילו ומעלה את נשמתו בגן עדן, כעין שאנו אומרים "לעילוי נשמת".
בנוסף לכל זה אני ממליץ לך לראות את הקדיש שכתב ש"י עגנון על הרוגי א"י.
אני מקווה שהועלתי בתשובה ואשמח לשמוע אם יש לך מה להעיר

מאיר
צוות ישיבת הר עציון