אמונה

בס"ד

שלום לך ותודה על הפניה!

יש לי בשורה עבורך, ויש בה מן הטוב והיא: את לא תחזרי להיות כפי שהיית.
את גם מנחשת נכון, כל מכלול הנושאים שאת מעלה התעורר בעקבויות הקשיים בזוגיות של הוריך.

הילדות עוברת עלינו בחיפוש של אמיתות מוחלטות ומוצקות: אבא- הוא הכי חזק ואמא- הכי אוהבת ואלוקים- הכי גדול ואע"פ שאני כותב קצת בסטריאוטיפיות, זה הכיוון הכללי.

בשלב כלשהו בחיים אנחנו מחליטים שהבית איננו המרכז, אלא אנחנו ואז אנו מתחילים לשאול, לברר ולחפש את דרכנו בעולם. באותה תקופה לרוב אנחנו מקבלים החלטות מהותיות ולא רק "מתגלגלים" עם הזרם.
קורה שהחיפוש מתחיל מתוך בגרות נפשית, תכונות או תוכניות אשר הבשילו לכדי נסיון מימוש, אך לפעמים המציאות מרעידה את האדמה מתחת רגלינו ומאלצת אותנו לבחון דברים מחדש.

כזה הוא המקרה שלך.
את מגלה (אולי) שגם אבא הוא בן אדם ולא כל מבחן הוא צולח בהצלחה, ואמא- יש דברים ותחומים שבהם אולי היא עדיין "תינוקת". ואם בשני השותפים הראשונים לבריאה מצאנו סדקים, אולי גם ה' אינו משקף את אותו הלהט והשלמות עליהם גדלתי.
אכן קשה להתפלל, בפרט כשלא יודעים מי אנחנו ולאיזו קבוצה אנחנו שייכים.

יקירתי- ברוכה הכאה לעולם של הבוגרים!
אכן את תאלצי לשאול, לבחון, להתמודד ולהחליט, נגמרו הימים שהחליטו בשבילך. בהחלט תראי בסובבים אותך תכונות בהם לא הבחנת קודם, הן לחיוב והן לשלילה.

אבל החשוב מכל הוא לזכור, לזכור שאת שלהם והם שלך. מותר לך לחשוב באופן עצמאי, את צריכה לחשב את דרכך ולהעריך נכונה את מכלול הנתונים, אבל בכל ציור או תרחיש, הם אמורים להיות שם, אל תנתקי אותם מחייך.
מאידך, אל תבהלי מהשאלות, הן לא נועדו בכדי להכביר קשיים על הקיים, אלא בכדי לברר את היחס הנכון, המתוקן, הטוב והראוי.
דבר זה נכון גם כלפי הוריך וגם כלפי ה' יתברך.

אם אני יכול לעזור בדבר מה נוסף, את מוזמנת לפנות אלי למייל:
eyfy156@gmail.com

יאר ה' פניו אליך בכל אשר תפני

אליהו