שאלה
שלום רב !
אתחיל ב2 מקרים שקרו לי ואח"כ אעבור לשאלה,
1) באחת הסיירו יצא לי לדבר עם משהי בגילי, גרה בשומרון, שסיפרה לי שהייתה מדריכה בבנ"ע, הייתה אחת החג'דומטיות בסניף וכו'..
הדבר היחיד שהפריע לי הוא שהיא הייתה עם מכנסיים, (לצורך העניין- פגשתי אותה במקם אחר, חודש לפני, שם היא הייתה עם חצאית).
שאלתי אותה לגבי עניין המכנסיים, והיא אמרה לי שהיא דווקא מחשיבה את עצמה ממש דתייה, אבל- לדעתה ללכת עם מכנסיים זה יותר צנוע. (היא הייתה עם מכנסיים רחבות). אמרתי לה שיש את העניין שכלפי חוץ היא לא נראית דתייה, ושמתי לב שגם שאר הבנות בקבוצה, שהיו כולן עם חצאיות לא כ"כ הבינו אותה.. היא בתגובה ענתה לי ש"אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" , שלדעתה להיות דתי זה לא עניין חיצוני, ואצלה ביישוב יש גם כמה בנים דתיי לחלוטין שהולכים בלי כיפה.
2) אני מדריכת שבט נאמן, יצא לי לדבר עם חניכות שלי על אותו עניין.
הן הולכות במסגרת בי"ס ובנ"ע עם חצאית כדי לכבד, אך אח"צ ועם חברות הן הולכות עם מכנסיים. כולן מבתים דתיים ושומרות מצוות , אך אומרות שרק בעניין החצאית קשה להן. גם לדעתן, אין אדם שמקיים תרי"ג מצוות, לכל אדם יש קושי במצוות, והקושי שלהן הוא בפן החיצוני, וקשה להן שאדם שרואה אותם חושב שהן לא דתיות.
אמרתי להן שהחיצוניות זה הדבר הראשון שרואים, וזה מבטא את מה שבפנים, אך הן בשלהן- שלא צריכה להיות השפעה גדולה כ"כ לחיצוניות.
כאן השאלה שלי-
האם להיות דתי זה משהו חיצוני? האם משהי שהולכת עם חצאית יותר ארוכה משלי "נחשבת" יותר דתייה ?
האם גודל הכיפה הוא זה הקובע את רמת האמונה ?
תשובה
שלום לך,
ככל, להיות דתי, להיות אדם המאמין באלוהים ומקיים מצוותיו זהו אכן דבר מה פנימי אולם כזה המגיע לידי ביטוי חיצוני באופן מנותי וחשוב.
רבות ממצוות ה' הן אכן חיצוניים אולם ישנם לא מעט שהן דווקא מצוות פנימיות שהם למעשה יסוד ובסיס לכל המצוות כולן. אין כמו ללמוד את ספרו של רבנו בחיי "חובת הלבבות" על מנת להעמיק בנושא זה. בהקדמת הספר כותב רבנו בחיי בין השאר כי "ראיתי החכמה הזאת, שהיא חכמת חובות הלבבות, שהניחוה ולא חברוה בספר שיהיה כולל שורשיה, ושהיא כארץ עזובה, ולא סדרוה בחיבור שיקיף כל פרקיה.
ותמהתי על זה תימה גדולה, עד שאמרתי בלבי, שמא המין הזה מן המצוות אין אנחנו חייבים בו מן התורה, אלא שחיובו מדרך המוסר, להורות הדרך הנכונה והישרה. וכמוהו כמו התוספות [=הוספות על המצוות] שהם רשות, שאין אנחנו נתבעים בהם ולא נענשים אם נתעלם מהם. ועל כן הניחו הקדמונים לחברו בספר. עד שחיפשתי על חובות הלבבות מן השכל, ומן הכתוב, ומן הקבלה, אם אנחנו חייבים בהם אם לאו. ומצאתים שהם יסודי כל המצוות. ואם יארע בהם שום הפסד, לא תתכן לנו מצווה ממצוות האברים".
רבנו בחיי תמה על העובדה שעוד לא נכתב ספר על חובות הלבבות ואילו כולם עוסקים אך ורק בחובות האיברים מה שאת כינית מצוות חיצוניות. רבנו בחיי אומר בסוף דבריו כי המצוות הפנימיות הן היסוד לכל המצוות ואם וכאשר לא נמלא אחר חובות הלבבות שהן המצוות הפנימיות אזי לא נוכחל לקיים גם את המצוות החיצוניות, חובות האיברים. אמירה משמעותית מאוד.
בספר דברים פרק ה' בפרשיית שמע ישראל נכתב הציווי "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך" אהבת ה', אחת ממצוות "חובות הלבבות" של רבנו בחיי ואחת היסודות הכי מהותיים בעולמנו שאל עובד ה' מתבטאת היכן? "בכל נפשך, בכל לבבך ובכל מאודך". רש"י מפרש בכל לבבך= "בשני יצריך. דבר אחר, בכל לבבך, שלא יהיה לבך חלוק על המקום". בכל נפשך= "אפלו הוא נוטל את נפשך", ובכל מאודך= "בכל ממונך יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר ובכל מאדך. דבר אחר ובכל מאדך בכל מדה ומדה שמודד לך בין במדה טובה בין במדת פרענות". בפרושו זה רש"י מבאר להו מהי אהבת ה' מהי כוללת ובמה היא תלוי. מילים כמו נפש ולב ואפילו ממון מובא ברש"י בסדר עדיפות ולא כמשהו מעשי.
אם נעצור כך הרי שדתי זה משהו פנימי בלבד. אבל לא. מרביתה של הספרות התורנית עוסקת בחובת האיברים! במצוות מעשיות. תורת ה' מלאה במצוות מעשיות שמי שאינו ממלא אחריהן מופיע בתורה כמי שמתרחק מה'. כלומר, כמה שלא תאהבי את ה', אם את לא ממלאת את מצוותיו הרי שעשית רק את מחצית הדרך.
בצורה פשטנית אפשר להמשיל זאת לאמא שאוהבת את בתה רק בלב פנימה ואינה מביאה זאת לידי מעשה של חיבוק, עזרה ןעןד או לחילופין אמא שעוזרת לבתה או אפילו מחבקת אותה אולם בלבה פנימה אינה חשה אהבה כלפי ביתה. איזו אמא עדיפה? שניהם אינם טובות.
קורה לנו לא מעט שאנו משקיעים את מרצנו בעבודת ה' חיצונית של אורך חצאית וגודל כיפה אולם מה עובר בתוכנו פנימה? לפעמים לא הרבה. לא הרבה אהבת ה' וגם לא הרבה אמונה. לעומת זאת, לא מעט קורה כי ישנו רצון עמוק לעבוד את ה' ואהבה כנה ואמיתי אליו תוך אמונה יוקדת אולם כל זאת מבלי לבטא זאת. מבלי להוציא את התחושות הנהדרות האלו לידי מעשה ולקדש גם את הגוף.
להיות דתי, עובד ה', אדם מאמין זהו שילוב כנה בין השניים. עבודת ה' פנימית וחיצונית היא דרך המלך והדרך אל המלך.
הרשי לי להוסיף דבר מה שלא שאלת במפורש- "קובע את רמת האמונה", "נחשבת יותר דתייה" אלו מילים ומושגים שהופכים את האמונה לדבר שניתן לשפוט אותו ולהציב לו קריטריונים וממדים ברורים. יש רק אחד ששופט וזהו בוחן כליות, מי שיצר אותנו ומי שבאמת באמת יודע ומכיר גם את יצרנו. בואי נוותר על הגדרות ודירוגים שלי מי יותר ואיך כי נסיונות אלו כולם סופם כישלון. אני מעדיף להתמקד בעצמי ולשאול את עצמי באמת ובכנות: האם אני הדתי שברצוני להיות? כמי ששואף לכמה שיותר גבוה התשובה לשאלה בדרך כלל היא "יישר כוח על ההישגים אליהם הגעתי. על מצוותי, תפילותי ואמונתי. אך אני רוצה עוד". רוצה עוד מריבונו של עולם, זה שאינו מסתכם בגודל כיפה או חצאית וכמו גם אינו מסתכם באמונה ואהבה כי אם בשילוב עדין מאוזן וכנה של שניהם.
מקווה שנתתי כיוון,
נטעאל
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם