שאלה
שלום .שמי רחל ואני בת 18 וחצי,לפני חצי שנה לצערי עברתי ממש דיכאון ,היה לי חוסר תיאבון,לחץ בחזה,המון התפרצויות בכי,עצבות המון כאב אני מאוד דתייה ומאמינה !!במשבר הגדול הזה מאוד התפללתי ודווקא הרגשתי את החיזוק והחיבור להקב"ה זה היה עוצמתי הרגשתי את הקרבה העצומה ממש יכלתי להרגיש את הרוח שלי איתי! ומשם רק עליתי ,זה עבר אחרי חצי שנה בתקופה האחרונה בעקבות שינויים בחיים שלי היה לי שוב משבר קטן כל התגובות הפיזיות לא היה חזקות במשבר הנוכחי ,יותק תיאבון,פחות בכי אבל עם זה נלווה משהו ארח אני לא יכוהל שלא לכעוס על הקב"ה.. שאני מתפללת אני פחות מרגישה את ההתרגשות והרוח הנוספת הזאת ובעקבות ההתחלשות באמונה אני מרגישה שמשהו נכבה בי ! אני פוחדת אני כל כך פוחדת לאבד את זה לגמריי!! אני נשאבת לכל השאלות והבירורים האילו...אני ב מת אוהבת אותו אבל הייתי הבן אדם הכי שמח בעולם עד לפני שחצי שנה הזו שהתחילו לי כל הדיכאונות!! אני אל מסוגלת להפסיק לשאול למה זה גם לא נגרם חלילה ממוות או ממשהו מאוד קיצוני בחיים הכול היה בסדר הדיכאון הזה די הפתיע אותי! ולרעה!אניב אמת לא יודעת מה לעשות? גם די תופסים ממני כ"דוסית",אני שנה הבאה גם הולכת למדרשה ,אני אל יודעת אם במצבי אני יכולה ללכת בכלל..! ואני לא יכולה לשתף ולספר לאף אחד..
תודה !!!!!!
תשובה
שלום לך.
"דיכאון" הינו מצב קליני, כלומר: מי שסובל מדכאון (אינני איש מקצוע בריאות הנפש, אך הסימנים שסיפרת עליהם: חוסר תיאבון, לחץ בחזה וכו', מרמזים על רמה מסויימת של דיכאון) מוגדר כ"חולה". הקב"ה לא בא בטענות לחולה ששוכב חסר הכרה, על כך שאיננו מניח תפילין, או שאיננו עושה קידוש בליל שבת, וכו' וכו'.
אינך צריכה לפחוד מכך שאת מתרחקת מהקב"ה, מכך שאת כועסת עליו, או כל רגש אחר שמתעורר בך. עלייך לטפל בבעיה שהתעוררה בצורה רצינית, על ידי אנשי מקצוע (בריאות הנפש) טובים. אם את מרגישה שאת יכולה ללמוד במדרשה, ולשהות בחברת הבנות, לכי ללמוד במדרשה, ובמקביל- תעברי את התהליך של הריפוי. אינני בטוח שאת צריכה לספר לחברותייך במדרשה על הבעיות שמטרידות אותך, אך למנהלת המדרשה- כדאי שתספרי, ואז תוכלי לשתף אותה בעליות ובירידות שאת מרגישה.