אמונה

שלום 'ירושלמית',

רבש"ע הוא יוצר ולא נוצר, "קדמון לכל דבר אשר נברא, ראשון ואין ראשית לראשיתו". כמו שכתבת, זה מגביל את עיקרון הסיבתיות של העולם. פירוש:

ההבנה שלכל תוצאה יש סיבה היא הבנה חשובה, אבל צריך להגביל אותה. אם תסבירי לילד שבבית שהוא גר בו גר קודם מישהו אחר, ולפניו מישהו אחר, הוא ישאל: "ולפני המישהו הזה?", ואת תעני - אף אחד! היה מישהו שבנה את הבית.
העולם הזה הוא לא נצחי, יש לו התחלה וסוף, גם אם קשה לתפוס אותם. גם המדע המודרני הגיע למסקנה הזאת, כמו שכתב פיזיקאי מפורסם: "מי ששואל מה היה לפני המפץ הגדול - לא מבין שום דבר בפיזיקה". כלומר - העולם לא נצחי, יש לו התחלה.

בדומה, השאלה השנייה ששאלו אותך גם כן דורשת הבנה עמוקה יותר: איך הקב"ה ידע? מי לימד אותו?
בורא העולם הוא לא חלק מהעולם, כמו שאבא הוא לא חלק מהמשפחה (בניגוד לאח בכור). נחזור לילד הקטן ונשאל: "לפני שאבא הוליד אותי הוא הוליד את אחי הגדול, ולפניו את האח הגדול יותר. מתי אבא הוליד את אבא?" הדוגמה לא מדויקת, כי את אבא כן הוליד מישהו - סבא. אבל ברגע שתופסים שהייתה התחלה שאין לפניה התחלה, שהיה אדם הראשון, והיה בורא שברא אותו, אין שאלה מאיפה הוא למד. על אדם הראשון עצמו אומרים חז"ל שהוא נולד "בן עשרים", כלומר, בלי צורך ללמוד. רוב החיות בטבע, בניגוד לאדם, יודעות כבר מלידה את כל הפעולות היסודיות - הליכה ואכילה וכו'. המושג "ללמוד" ו"לדעת" הוא מושג אנושי, וחז"ל מלמדים אותנו שלא תמיד הוא היה קיים - רק אחרי חטא עץ הדעת! (אולי לכן הוא נקרא "עץ הדעת"?) בודאי שהבורא עצמו לא נולד ולא למד, אלא הוא היודע וממנו אנחנו לומדים.

בברכה,
חנן