שאלה
אני תוהה לעצמי מאיפה להתחיל לתאר מצב שנמשך כבר הרבה זמן ורק מתדרדר ככל שהזמן עובר.
אני בת 19, אני באה מבית מסורתי, שומרים שבת אבל לא לימדו אותי לברך ולא היו דברי תורה מטיפים על שולחן שבת..
ואז הגעתי לאולפנה, ויכול להיות שאם הייתי לומדת במקום שהיה תואם את הרמה הדתית של משפחתי- לא היו לי עולות שאלות ולאט לאט הייתי הופכת לחילוניה בלי יסורי מצפון.. באולפנא פתאום ראיתי מיליוני הלכות ותפילות שבכלל לא הכרתי והבגדים שלי לא היו צנועים.. ולאט לאט התחילו המון שאלות, בהתחלה התביישתי לשאול שלא יראו וידעו מי אני ומאיפה אני, כי אין כזה דבר ילדה באולפנא שלא יודעת מה מברכים אחרי שאוכלים תפוח... והתחלתי לצבור ידע ולהכיר את הציבור הדתי הצטרפתי לבני עקיבא ומהר מאד נהייתי חלק והרגשתי שייכת.. אבל לא הפסיקו להיות לי שאלות על אלוהים, איך יכול להיות שיש אלוהים אם פיית השיינים הייתה אמא? אולי הכל אגדה.. ועל התושב"ע וההלכות.. ובערך בכיתה ט', כבר שאלתי וקיבלתי תשובות.. אבל הן פשוט לא סיפקו אותי וכשאמרתי את הטיעונים שלי נתקלתי בפיות סתומים או בסתם מורים שהיו צריכים ללכת - כי כבר הפסקה..
הרגשתי שאני לא מצליחה להרגיש שיש אלוהים, ואני יודעת שאחרי המעשים נמשכים הלבבות, אבל הרגשתי שהכל שטיפת מוח. כי ברור שברגע שתעשה משהו תתחבר אליו- אז זה לא באמת זה, אני רוצה באמת להבין.
כשסיימתי את האולפנא הייתי בשלב שבו לא האמנתי, אבל מצאתי בהמון הלכות בדת היגיון, אז שמרתי אותם חלקית.
סיימתי עכשיוו שנת שירות, ואיכשהו לאט לאט כל הסממנים הדתיים שהיו בי נמחקו. כי ברגע שלא מאמינים במשהו אלוהי שמחייב אותך לשמור שבת, לאורך הזמן פשוט "מתדרדרים"...
והנושא הזה לא מפסיק להטריף אותי, אני כל הזמן חושבת על זה ולא מצליחה להרדם בגלל זה, אני זוכרת המון דברים שאהבתי בדת, כן היו גם המון דברים שלא.. אבל בסה"כ אני אוהבת את התחושה שיש לי משמעות שיש מישהו שמגן עליי שהוא שומר עליי, שאיכפת לו ממני והמחשבה על כך שכשאני אמות אני אמשיך לאן שהוא.. ועכשיוו אני פשוט לא מצליחה להאמין בזה...
ישבתי אתמול במרפסת והסתכלתי לשמיים וניסתי להרגיש את אלוהים ולדבר איתו, ולא הצלחתי להפסיק להרגיש כשהעולם דומם ואני לבד ואין שם אף אחד, ניסתי לדבר אל אנשים שנפטרו, ולא הצלחתי המוח שלי לא נתן לי להצליח להבין שיש אולי חיים אחרי.
והעניין הוא שחשבתי לעצ
תשובה
שלום וברכה!
איך? -
על ידי עבודה קשה, שאיפה והתמדה גדולה.
איפה? -
ב"ה נתברכנו במדרשות רבות ומגוונות בהן לומדות מאות בנות המתמודדות עם שאלות אלה ואחרות יום יום. מומלץ בחום להקדיש לכך שנה מרוכזת מהחיים לפחות.
אני מאמין שגם עכשיו, למרות שחודש אלול כבר התחיל, תוכלי להצטרף לאחת המדרשות ולהשתלב.
לחילופין ישנם מוקדי שיעורים ברחבי הארץ.
איפה לא? -
לא באינטרנט. באופן אישי אינני חסיד גדול של בניית אמונה ודרך לעבודת ה' באינטרנט. יש חשיבות גדולה לקשר שבין רב / רבנית לבין תלמיד/ה ו"גדול שימושה יותר מלימודה".
בברכת הצלחה רבה,
זיו
(הכותב אינו רב)