שאלה
שלום כבוד הרב.
אני בן 17 מדריך בבנ"ע ויצא לי לקרוא הרבה ספרי אמונה ומחשבה.
הרב קוק, הרב סולוביי'ציק וכו..
כיום האמונה שלי יחסית מבוססת, אך יש לי שאלה.
כל המסע האמונה שלי יצאתי מתוך נקודת מבט דתית חקרתי את היהדות וכו.. ולכן כיום הגעתי למסקנה הזאת .
אני טוען שבעולם אין אמת ושקר. יש אמת ואמת פחותה יותר, ככה שאם אני יוצא למסע האמונה בגישה של מתוך היהדות ואז החוצה יהיה לי קשה מאוד להיות אובייקטיבי. לכן כדי לצאת למסע אמונה אמיתי היה עלי לפרוק את כל המוסכמות לבוא עם ראש נקי ופתוח גם לשאר הדתות או לאתיאזם ורק אז להחליט.
בנוסף לחניכים שלי שרק עכשיו מתחילים לחקור, אולי באמת מן הראוי שיזרקו את כל המוסכמות ורק אז ילכו לחקור.
שאני אומר לזרוק מוסכמות זה לא להגדיר את עצמנו כדתיים.
עשיתי על הדבר פעולה, טענתי שלא צריך ככה, כי לעולם לא נהייה אוביקטיבים לגמרי, לכן ההבדל בין אם נזרוק ובין אם לא הוא קטן. לכן עדיף שנשאר דתיים , כי אם נגיע למסקנה שאנחנו דתיים ככה לפחות לא הפסדנו את החודשים של החיי דת שבהם חקרנו.
אך ברור לי שהתשובה הזאת היא תשובה חלשה ועלובה.
וגם לחניכים אמרתי ככה.
התוכל לעזור לי?
(מצטער על הכתיבה בשפה דלה, הכתיבה נעשתה בצורה לא מבוקרת ולא שלווה)
תשובה
שלום וברכה
הנושא בו אתה עוסק אכן מטריד מאוד ואינו נותן מנוח. הסיבה לכך היא העובדה שיש צדדים רבים לסוגיה זו. יש כמובן יתרון גדול ב"לזרוק הכל" ולנסות להתחיל מהתחלה. רבים ניסו לעשות זאת, בין בפילוסופיה הכללית ובין בנושאי אמונה. חלקם המועט הגיע לאן שהוא ביקש להגיע. הסיבה לכך נובעת בעיקר בשל העובדה שהאמונה אינה תוצאה של חקירה. יש לחקירה חשיבות גדולה, ועל האמונה לעמוד בשאלות החקירה, אולם ביסודו של דבר היא אינה כזו. הדבר דומה למי שמחליט לזרוק הכל ולנסות להתחבר למושג "אהבה" מלכתחילה, דרך החקירה השכלית. ההישגים שהוא יכול לצפות להם הם די דלים. על כל זה כתבתי במאמר הסיום של ספרי "אחריך נרוצה".
מעבר לכך, בסופו של דבר האדם העושה זאת השקיע את כל חייו בשאלה "האם" והפסיד הפסד כה רב מהתענגות והתייסרות מעולמה של האמונה עצמה. שוב, הדבר דומה למי שחיפש כל חייו את האחת המיוחדת המתאימה לו, ובגיל 70 מצא אותה....
כאמור, יש אפוא צדדים לכאן ולכאן.
אני בחרתי בדרך אחרת. היהדות היא אמונת אבותיי; היא תרבותי; היא המקור ממנו ינקתי; ממילא אני משקיע את כל מאודי בשאלת מיהי אותה יהדות שבתוכי, ולא בשאלה "האם". אני מודע לשאלה "האם", לא מתעלם ממנה, מתברך הן מהספק והן מהחיפוש, אולם לא שם בשאלה זו את כל מאודי. נראה לי שזו דרך יותר נכונה ללכת בה.
האם קבלת תשובה למה שחפשת ?
כל טוב