אמונה ושמחה

בס"ד

שלום, יקרה!

אשמח אם תתני לי לומר מילה אחת – [פששששששש]! אילו שאלות נהדרות!

לא שיש לי זיכרון כל כך טוב, אבל ממזמן לא נתקלתי בשאלות שדורשות התעמקות, כמו למשל, 13 העיקרים והשמחה יחד.
אני מקווה שהקב"ה יהיה בעזרתנו לענות [יחד] על השאלות בצורה הטובה ביותר.
ברשותך, נתחיל מהשאלה השנייה.

[אני מאמין]
האם כל אדם יכול לענות ולהוכיח על עצמו שהוא "מאמין באמונה [שלמה]"? קשה לדעת.
אז אולי נתחיל בשאלה קטנה יותר – האם אנחנו ["מקווים"] להאמין?

[קווה]
בכל בוקר, בסוף התפילה, יש חיזוק: "קַוֵּה אֶל ה´. חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ. וְקַוֵּה אֶל ה´".
אבל מה זאת אומרת "לקוות"?
ברשותך, ננסה בע"ה להביא דוגמה.

[כמו הים...]
הייתה פעם סדרה שנקראת "[הלב]". מרקו, הילד הקטן, נוסע סביב כל העולם כדי למצוא את אמא שלו.
חבל שלא היה אז גוגל חפש – "אמא"...

ללא ביולוגים שבינינו (כמוני): הלב הוא לא בצורת גביע גלידה עם כדורים, אלא בצורת מתומן שהרבה כלי דם מחוברים אליו.
ומה הלב עושה? שואב דם ומשתמש בו כדי ששאר הגוף יתפקד (עכשיו לא כל כך נעים לצייר: "אני שואב/ת אותך"...).

בכל אופן, מרקו, כמו הלב שתמיד פועל, לא הפסיק לטרוח ולהתפלל שהפעם הוא יצליח וימצא את אמא סוף סוף!
עשייה ברמה כזאת נקראת בעברית "לקוות נון סטופ".

[זברה]
"מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג´מה?".
שמעתי פעם מדברי הרב אייזנר זצוק"ל, שלחזור בשאלה זה דבר טוב!

"לֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד" (מסכת אבות, פרק ב´ משנה ה´):
מי שמתבייש לחקור ולשאול שוב ושוב – סופו שלא יִלמד.
"סליחה, מה השעה?, "מי ניצח אתמול?", "וואו! מדהים! כמה זה עלה?", "לא הבנתי טוב, אני רוצה לברר עוד קצת...".

יש לנו [תמיד] שאלות – אנחנו חוזרים ושואלים (עיינו ערך "שו"ת"). לכן לחזור ולשאול זה דבר [לגיטימי ומעולה]!

[עשרה בטבת]
בעשרה בטבת החל המצור של נבוכדנצר השני מלך בבל על ירושלים, אבל – לא קרה שם כלום!
אף יהודי לא נהרג, סתם הבבלים התחילו לעבוד כמו חמורים, ו[רק למעטים] היה אכפת מה הולך לקרות!

[וכאן בדיוק] הייתה הבעיה – אף אחד לא שם לב! אף אחד לא שאל, [אטימות ואי – יחס].
הקב"ה כביכול קרא – "אנשים, תתחילו לבדוק את עצמכם! משהו מסריח!".

עשרה בטבת בא לשאול: האם אנחנו שמים לב לקורה סביבנו? האם אנחנו מקווים ופועלים מספיק?

[עשייה]
כשנפטר אדם קרוב לנו, אחרי שנגמר זמן האבלות – הדבר הכי טוב לעשות לזכרו הוא – לשאוב ממנו.
להמשיך את המורשת שלו, את הדברים הטובים שהוא היה רוצה שנעשה בחיינו.

מה בדיוק כיוון מעשים אלו? שיהיה אכפת לנו. למלא את מה שאנו רואים כחסר!

במקרה של האוכל בחתונה למשל, להתחיל לפעול בגמ"ח נזקקים של אוכל (ויש הרבה), כי "אכפת לנו" מאוכל שנזרק.
מעשים כאלו ישמחו את הנפטר, ועוד יותר ישמחו [אותנו]!

[צדיק]
אנחנו מקווים ומנסים ללמוד ולהבין את 13 העיקרים, כך שנאמין באמונה שלמה.
צדיקים הם אלו שלמרות שהם לא מבינים או נופלים – הם ממשיכים לקוות.
הרי יוסף היה הדוגמא האישית, שנקרא – "יוסף הצדיק" למרות שנפל בעבירה, כי הוא המשיך הלאה.

[סדר בנוי]
הרמב"ם סידר את עיקריו בצורה ברורה ומתודית וכן נימק אותן כראוי בשפה פשוטה עם מקורות ברורים.
כך נצליח להבדיל בין היהדות לבין מה שאינה יהדות.

מי שלא מאין בעיקר אחד, כמו למשל:
שהקב"ה איתנו בכל הדברים שקורים לנו, בהתרחשויות, בדברים שאנו אוכלים, במצוות שאנו מקיימים... ספק אם מאמין בשאר.

ושוב, לא להבין [שונה לגמרי] מלא להאמין!
אם אנחנו ממשיכים לקוות ולחקור – זה לגיטימי ומעולה!
אז זה בסדר שאת מרגישה לא שלמה עם האמירה. פשוט תגידי את זה – כי את "מקווה" ורוצה להבין, ובנוסף תחקרי.

מקווה שעזרתי, ואשמח לדעת אם כן. את יותר ממוזמנת להגיב אליי למייל.

דורון

dozkih@gmail.com