שאלה
שלום לכבוד הרב,
ראשית כל, אני רוצה להקדים ולומר כי ישבתי שעות וקראתי תשובות לשאלות שהועלו פה באתר לפני, בנושא אמונה, ועדיין...
שנית, לא ידעתי למי להפנות את השאלה, לכן אם יש צורך, אנא העבר אותה הלאה לכתובת נכונה.
אני בת 25, מגדירה את עצמי דתיה אבל כבר לא כל כך, נשואה לבחור חילוני (מאמין באלוקים, לא מאמין שחלה עליו חובת קיום מצוות, פרט למצוות בין אדם לחברו).
אני נשואה מעל שנה, כמו כן, אנו מתגוררים בסביבת מגוריו של בעלי, כך שהקשר שלי עם ה"עולם הדתי" בו גדלתי התרופף יחסית, וזמן רב אנו מבלים בחברת משפחתו החילונית של בעלי.
הוריי הם אנשים מסורתיים (ורק מכוח האינרציה), וקיבלתי חינוך דתי לאומי לא אדוק במיוחד (תיכון מעורב, לא אולפנה).
בעיסוקי אני סטודנטית לרפואה, שנה שלישית, כך שבשנים האחרונות אני "שוקעת" לי לאיטי עמוק אל תוך עולם המדע, וכל מה שניתן להסביר שכלית.
וכאן הבעיה- אני אחרי הדרדרות חמורה באמונה ובקיום מצוות, אין לי את מי לשאול את השאלות הללו, ואני מרגישה שאני על סף עזיבת העולם הדתי לחלוטין.
כל כך הרבה זמן בתוך החברה החילונית מביאה אותי לספקות קשים באמונה.
משפחתו של בעלי הם אנשים טובים מאוד מאוד, אדיבים ותורמים ומתנדבים וכל מה שאפשר לחשוב עליו בין אדם לחברו, וכמו כן הם אנשים משכילים מאוד, ואני בתוכם מרגישה כל כך אחרת, עוף מוזר, אפילו פרימיטיבית, ילדה קטנה שמאמינה בהבלים, וממש לא יותר טובה מהם.
לבעלי מאוד קשה עם העובדה שאנחנו שומרים שבתות וחגים, המשפחה שלו מטיילת ומבלה המון, ואנחנו תמיד אלה ש"נשארים בבית ומפסידים", לא נשאר לנו כלום גם משבת דתית כפי שהיתה אמורה להיות, כי אני איבדתי את עצמי לגמרי ואין לי כבר את האמת שלי שתביא את השבת כפי שרציתי שתהיה בביתנו.
בחברה החילונית בה אני חיה, אני מוצאת את עצמי עומדת בניסיונות קשים מאוד, ונשברת.
אני שומעת המון תגובות של אנשים שלא מאמינים, ובעיני הם לא סתם "מדברים שטויות", התגובות הללו גורמות לי להרגיש כל כך טיפשית ובורה ותקועה, אין לי תשובות, אין לי את עצמי כבר לשכנע שהדרך שלי צודקת, ואני חושבת לעצמי הרבה פעמים שיש צדק בדבריהם.
שום דבר לא מסתדר לי- קשה לי עם הרבה דברים שכתובים בתורה, אני לא מרגישה שהיא תורת חיים עבורי, אני לא מאמינה בחוסר השוויון בין גברים לנשים כפי שמצטייר מכתבי חז"ל- דבר הגורם לי קושי לכבד את
תשובה
שלום וטוב.
דבריך נגעו ללבי. את מתארת משבר קשה מאוד באורח החיים הדתי ובעיקר באמונה, אך לצד זאת רצון עז וזועק להישאר מאמינה ועובדת ה´. מאיפה בא הרצון הזה? אין זאת אלא שעדיין יש בך ניצוץ של אמונה המסרב לכבות - ואולי גם יותר מניצוץ.
הלבטים שאת מתארת הם קצת "המאה התשע עשרה´ים" באופיים. ואין כוונתי לזלזל בקשיים האמיתיים שלך, אלא לומר שבמאה התשע עשרה רווחה התייחסות לדת כמשהו מיושן, לא מדעי, שעומד להיעלם מן העולם. עוד בהקמת המדינה בן גוריון אישר בנדיבות פטור מהצבא לבחורי ישיבות - כי היה בטוח שה"בעיה" הזו תיעלם תוך דור אחד. אנחנו רואים כמה שהוא טעה.
במאה העשרים היו כמה התפתחויות חשובות, ששינו את העמדה הזו מן הקצה ועד הקצה. ראשית, גילינו את מגבלות המדע. בעידן מכניקת הקוונטים, המדע למד להכיר את גבולותיו, וראה שיש דברים שלעולם לא יצליח להבין ולפענח. שנית, הדת הראתה כוח חיים מפתיע. בכל העולם יש כבר במשך עשרות שנים תחייה דתית - גם בנצרות בארה"ב, גם באיסלם וגם ביהדות. החזרה אל הדת אינה תוצאה של מצב סוציולוגי כזה או אחר, אלא פשוט חזרה למצב הנורמלי של האנושות. מאז ומתמיד רוב גדול של בני האדם היו דתיים. הייתה סטייה אנומלית מהמצב הזה במשך מאתיים שנה, ועכשיו היא כנראה מצטמצמת. האמונה באלוקים רווחת תמיד אצל רוב בני האדם - אפילו אלו המגדירים עצמם "חילוניים" - פשוט בגלל שהיא אמיתית. אלוקים באמת קיים.
אי אפשר להוכיח את קיומו של אלוקים, כפי שאי אפשר להוכיח את הקיום שלך, או שלי, או של העולם כולו. אנו מאמינים באלוקים כי יש לנו ודאות פנימית בקיומו. כי איננו מסוגלים לדמיין עולם קר, אכזרי מנוכר וסתמי, כמו שייראה עולם נטול אלוקים.
לאדם שמאמין באלוקים גם יכולים להיות ספקות ולבטים לגבי המצוות, התורה וכו´. אך כל נקודת המוצא שלו היא שונה. אם אתה מאמין באלוקים, הרי שממילא אתה יודע שהוא חכם וצדיק הרבה יותר מאתנו, ובאופן שאיננו מסוגלים לדמיין בכלל. ולכן אין פלא שחלק מהדברים שכתב ושציווה אנחנו לא מבינים.
לפני אלפיים שנה, הסופרים ההלניסטים לעגו ליהודים, שמסרבים להרוג תינוקות מיותרים (בעיקר בנות, למשפחות שציפו לבנים). זה סותר את זכות האדם לעצב את משפחתו, כך הם אמרו. היום ברור לנו מי היה באמת מוסרי. אבל באותה תקופה אולי היו יהודים שלא הבינו את האיסור של התורה על רצח תינוקות לא רצויים, וקיימו אותו רק מתוך האמונה שהקב"ה יודע יותר. ועכשיו אולי נשליך מכאן על מצבים דומים בימינו - למשל, לגבי האיסור על הפלות מסיבות כלכליות.
הדברים עוד ארוכים מאוד. אם את מחפשת חומר אמוני ברמה גבוהה, אני ממליץ על ספרו של שלום רוזנברג - "בעקבות הכוזרי". אולי הגולשים יוכלו להמליץ על ספרים נוספים.
חזקי ואמצי.