שאלה
שלום,
אני חוקר כבר הרבה מאוד זמן את אמיתות האמונה, לאחר מאמצים רבים הבנתי שאמונה אינה יכולה להתבסס על ידע (כי אם כן כולם היו מאמינים...) בעיקר בגלל שלכל הוכחה שיש לקיומו של אלוקים ואמיתות היהדות ניתנת להפרכה.
לדוגמה, אמיתות מעמד הר סיני. אומרים שאלפי אנשים ראו את זה אז זו הוכחה, אבל גם לאינדיאנים יש סוג של התגלות כזו וכן להינדים אז זה לא בהכרח נכון.
שאלה שחוזרת על עצמה אצלי היא אולי האמונה זה סוג של צורך פסיכולוגי עתיק להסביר תופעות כרעידות אדמה, גשם ועוד... ואולי האנושות צריכה לעבור תהליך של הבנה שזהו סתם צורך של האדם להסביר כל דבר וזהו מנהג עתיק שיש להיפטר ממנו כמו עבדות, סחר בנשים ועוד...?
אני חושב שכל תשובה שיגישו לי לשאלות מסוג זה יהיו ניתנות להפרכה ולכן האמונה אינה יכולה להתבסס ע"פ ראיות לכאורה כאלה ואחרות, כמו שתביא לי מדענים שאומרים כך יש כאלה שאומרים ההיפך...
כמו"כ כל תשובה או הסבר שתיתן לי אולי יסבירו דרך להאמין באלוקים, אבל תסביר לי את זה דווקא ליהדות דבר שיקנה יתרון ליהדות, בזמן שאני די בטוח שאם אלך ואשאל מסיונר הוא יסביר לי למה להאמין בנצרות.... וכן לי אישית אולי תהיה נטיה אישית בגלל שאני יהודי להאמין ביהדות אבל אולי למרות שזה קשה צריך לעשות מעבר לדת אחרת?
ולכן, ארצה לדעת איך מאמינים ע"י הרגשה ובכלל?
תשובה
שלום וברכה
אני חושב שכל מה שכתבת הוא נכון מאוד.
בשל כך, כתבתי על כל הנושא מאמר ארוך, בסוף ספרי "אחריך נרוצה" על שיר השירים. אם תקרא אותו, תוכל למצוא הרבה מהטענות שאתה מעלה, ואפילו טענות קשות יותר, המובילות לדרך אחרת של אמונה.
מאמר קצר יותר אפשר לקרוא ב:
http://www.ypt.co.il/show.asp?id=44617
כל טוב