אמא שלי רוצה שאפרד מחבר שלי

בס"ד

לשואלת שלום,

בתור כותרת לשאלתך, בחרת את המילים 'בינו לבינה', אך לדעתי שאלתך קשורה דווקא לכיבוד הורים. אני אסביר את דברי, אך קודם אני רוצה לאמר שמאוד התרשמתי מהדרך שבה אתם שומרים על קשר, על המינון הנמוך מאוד. ואם פניכם לחתונה, זוהי בהחלט דרך טובה לשמור על קשר אמיתי עד שיגיע הזמן, ויחד עם זאת לשמור על קדושה וטהרה... אני מודעת לכך שלא פשוט כלל לשמור קשר על אש נמוכה כל כך, ומגיע לכם יישר כח על כך.

למה אני אומרת שבעצם שאלתך קשורה בכיבוד הורים? כיוון שאת שואלת על הקשר שלך עם הורייך, ולא על הקשר עם הבחור. על הבחור כבר כתבת שניסית להפרד ולא הצלחת. אני יכול להמליץ לך לנסות ולהפרד שוב, אך האם תהיה בכך תועלת? ובנוסף – בדרך שבה אתם שומרים על קשר, אני חושבת שנכון שתמשיכו (שוב, בהנחה שבאמת פניכם לחתונה).
הבעיה שלך בעצם היא שהורייך מתנגדים לקשר. על פניו נראה שיש לך שתי אופציות:
אחת – להסתיר מהורייך את הקשר. כך נהגת עד עתה וזה עבד. אך בשביל להמשיך להסתיר יהיה עלייך לשקר להורייך, ואני חושבת שזה פתרון לא טוב בכלל.
אופציה שניה – לספר להורים ולגרום להם להבין את הצד שלך. יכול להיות שזה יגרור לא מעט עימותים, וגם האופציה הזו לא כל כך נוחה, אם כי עדיפה...
אך בעצם קיימת אופציה שלישית... להתייעץ עם ההורים שלך!
המצווה אולי הכי קשה בתורה היא מצוות כיבוד הורים. אנחנו לעיתים כל כך קרובות מרגישים שההורים שלנו בכלל לא מבינים אותנו, שהם חושבים שהם יודעים מה הכי טוב בשבילנו אבל בצעם אין להם מושג. האנשים שמכירים אותנו מאז שהיינו בני שתי דקות, נראים לנו לעיתים האנשים שהכי פחות מכירים אותנו.
למה זה? כי בשנים שמאוד מתעצבת האישיות שלנו, אנחנו נותנים יותר דגש לחברה מאשר להורים. אנחנו שמים לב פחות למה שההורים שלנו עושים ומגיבים אלינו (בניגוד לשנות הילדות המוקדמות), ונראה לנו ממילא שגם ההורים שלנו פחות שמים לב למי שאנחנו – ואז ברור לנו שהם בכלל לא מכירים אותנו.
יש עוד כל מיני תהליכים שגורמים לריחוק שיש להרבה בני נוער (ולא רק) מההורים שלהם, בעיקר בכל הקשור להתייעצות איתם על דברים חשובים, אך אני לא אמנה את כולם כי יותר חשוב לי לדבר על למה כן כדאי להתקרב...
"שלושה שותפים הן באדם: הקב"ה, אביו ואמו (קידושין ל,ב(. מה זה אומר בעצם?! לא כתוב ששלושה שותפים ביצירת האדם, או בלידת האדם, אלא כתוב ששלושה שותפים באדם ממש...
די ברור לנו איך הקב"ה משפיע עלינו במשך כל החיים שלנו, אבל למה ההורים שלנו הם בהכרח שותפים?! קשה להסביר למה, אבל האמת היא שזה פשוט כך! ההורים שלנו הם הצינור שדרכו הקב"ה מזרים אלינו כוחות חיות, ולכן הקשר שלנו עם ההורים שלנו הוא כל כך חשוב.
אך פה צריך לשים לב לנקודה חשובה – בשביל לקבל את כוחות החיות האלו, אנחנו צריכים להתייחס להורים שלנו כאל... [הורים]!!! ההורים שותפים באדם, אך האדם לא שותף בהורים. אנחנו חייבים לבוא להורים שלנו ממקום של ענווה, ממקום של קבלה, ולא ממקום של התנגדות והתרסה ומלחמה. כשאנחנו באים להורים שלנו ממקום של התגוננות, וממקום של ויכוח והתעמתות לא צומח מכך שום טוב, רק תיסכול...
אך כאשר אנחנו באים אל ההורים שלנו ומבקשים מהם פשוט להיות ההורים שלנו, כל הצדדים מרוויחים.
אם תבואי אל אמך מתוך ענווה, ותסבירי לה את כל המצב, לא מתוך נסיון לשכנע אותה, אלא מתוך הבנה שהיא יכולה הכי טוב לעזור לך לפתור את הדברים בצורה הטובה ביותר, אני חושבת שתופתעי מאוד מהתוצאות.
בקשי מאמך לשבת ולדבר איתה בנחת, ותסבירי לה שכשבקשה ממך ניסיתי להפרד ממנו אך זה מאוד קשה לך כי את מאוד קשורה אליו, והוא האיש שאת רוצה להתחתן איתו, ושאת מבינה את הדאגה שלה, אך אתם באמת משתדלים לשמור על קדושה וטהרה ושומרים על הקשר במינון נמוך, ושאת לא רוצה להסתיר את זה ממנה, ושאת מבקשת שתעזור לך לעשות את הדבר הנכון ביותר, וללוות אותך בתהליך הזה.
נסי זאת – וספרי לי איך היה...
חני, חברים מקשיבים.
hmt@shoresh.org.il