אמא שלי מתסכלת אותי

בע"ה

לשואלת היקרה שלום,
אני ממש מתנצלת שתשובתי התעכבה כ"כ הרבה. יש לנו ב"ה הרבה פניות.

אני יכולה לקרוא את כאבך בין השורות. מתחים בין הורים לילדיהם הם דבר סבוך ומורכב (ובכל משפחה, דעי לך, זה קיים. כולם חושבים שהדשא של השכן ירוק יותר.)
כיבוד הורים היא אחת המצוות החשובות ביותר, לא בכדי הקב"ה בחר להכניסה בתוך עשרת הדיברות! על הלוחות ממש. כי הוא יודע, הוא זה שיצר אותנו, עד כמה זה עלול להיות קשה... עד כמה הנסיון הוא גדול.
כשגרים יחד באותו בית ומנהלים אורך חיים אינטנסיבי, זה לא קל ועלולות להיות מריבות וצעקות. ובפרט הגיל בו את נמצאת והשלב בחיים- אין ספק שהדציבלים עלולים לעלות בכל פעם מחדש, ושה"אגרסיות" שיוצאות ממך הן ממש זרות לך- כיוון שזה נסיון ענק! שנדרשים אליו מליון כוחות בנפש. מלא חוסן, רוגע פנימי, ישוב הדעת- עם מי שאת ומה שאת, ובעיקר ענווה...
אפתח בהנחת היסוד, האקסיומה- שהיא : את חייבת בכבוד אמך! והורייך בכלל. ועליך להזהר בכך מאוד. גם אם מאוד לא פשוט לך להתייחס יפה לאמך (ואני בטוחה שאת ממש משתדלת לעשות את הטוב ביותר!!), היא עדין אמך, יולדתך ואת חייבת בכבוד כלפיה. מה לעשות ולא שאלו אותנו לאיזה משפחה אנו רוצים להוולד? הקב"ה החליט לאן "ניפול" ועם מה נתמודד והוא הרי יודע שזה הכי טוב עבורנו. זה הכי נכון ומדויק. גם אם זה נראה לנו קשה ולא כיף ולא נעים.
שנית, תזכירי לעצמך עד כמה אמך אוהבת אותך! וכל המתחים והכעסים והדאגה שלך אליך, היא רק מתוך אהבה גדולה- היא רוצה נורא היהי לך טוב בחיים, שתצליחי, שתתחתני, שתפרחי...
דבר שלישי, נסי לעיתים להסתכל על אמא כבנאדם ולא רק כאמא שלך. יש לה טרדות על הראש, היא לא תמיד מרוכזת ואולי היא לא מתכוונת בכלל. ואולי אח"כ היא מצטערת על מה שהיא אמרה או לא אמרה לך? כולנו אנשים לכולנו יש רגעים קשים. סיר הלחץ שמייצר הבית עלול להיות סיר נפץ... ויש לנסות להלך על ביצים ממש. לעבוד על המידות. לשתוק.. לא תמיד חייבים לשבור את הכלים. לעיתים הנהון ושתיקה יכולים למנוע אלף צעקות מיותרות בהמשך...

אנסה לתת לך מספר הצעות פרקטיות-
אני הייתי מציעה לך לדבר עם אמא פעם ברצינות, כמו שצריך, תצאו שתיכן לבית קפה, תהיו נינוחות ונעימות. מחוץ לתפאורת הבית. ואז תדברו! ייתכן שאם תעשי את את הצעד הראשון זה יקדם את היחסים ביניכם ויישר את ההדרוים בקלות?
אולי תקני לה מתנה קטנה? "הנתינה מולידה אהבה" אומר הרב דסלר. כשנותנים למישהו זה מקרב ביניכם. יכול להיות שכך "תנטרלי" הרבה מילים כואבות ופוצעות.
וחוץ מזה- כפי שכבר אמרתי. נסי לספור עד עשר, לא להשיב, לא להכנס למתיחות הידועה מראש. לספור עד עשר, למחול על כבודך ולנשום עמוק. זה לפחות יבטיח לך ערב שקט בבית? זה שווה. גם אם לא את אמרת את המילה האחרונה...

אמרי תודה שיש לך שני הורים, בריאים, יחד, תחת אותה קורת גג. אחים ואחיות ,חברות. ב"ה!
היי שמחה! כאשר טובלך עם עצמך, את מפיצה אור והסביבה רוצה להידבק בך ולהיקשר אליך. ואילו העצבים גורמים לאחרים להתעצבן יותר...
והעיקר, העיקר- תפילה לה´ יתברך! שמהר מהר יזמן את חתנך אליך! ושיעזור לך לתקשר טוב יותר עם אמא, להרגיש יותר בנוח בבית, לאהוב אותה ולעמול על המידות. אחרי הכל- זו הכנה נפלאה לחיי הנישואים(:

ולעניין העיכוב בזיווגים- שמעתי גם שיש ענין כזה. אבל אל- לנו להתפס למאגיות וקסמים. על פניו נראה שאין זה מוליד בך אגרסיות טובות ואולי מרחיק אותך מאנשים? כיון שאת משדרת את החוסר נעימות הזו ששוררת בבית..? תחשבי על זה..

אשמח מאוד להמשיך לעמוד איתך בקשר בצורה אישית, בכל ענין, אנא אל תהססי!!
כל טוב. ישועות ונחמות! שמחה, אמונה ובטחון.

בברכה- ענבל
inbalush.w@gmail.com