אמא שלי מציקה לי בקשר לצניעות

שלום יקרה.
אני יותר ממסכימה שללכת צנוע זה אחד האתגרים שלנו היום,
ועזבי ללכת צנוע, נתחיל במשהו לפני: למצוא בגדים שהם גם צנועים וגם יפים זאת בהחלט לא משימה כזאת פשוטה.
כי כשכולן מסביב לובשות חצאיות באורך מסוים ומרוב הרגל גם העין מתרגלת,
אז הדרך לעגל פינות ככה שהאופנה תיכנס בתוך ההלכה היא לא ארוכה.
האמת כשקראתי את השאלה שלך הרגשתי יותר משמץ של הזדהות,
ונראה לי עוד הרבה בנות היו חותמות בעיניים עצומות על כמה שזה מחרפן אם בגלל החברה, אם בגלל הנוחות, ומכל סיבה שלא תהיה.
בכל מקרה תדעי שרצון ושאיפה הם באמת הבסיס להכל, הם בעצם המפתח שמניע את כל העסק.
ועכשיו כשהמפתחות בפנים אפשר להמשיך.
אגב, לא שאני מחפשת לסבך את החיים, אבל ככל שמשהו יותר קשה ומשקיעים יותר אנרגיה בעבודה עליו אז בסופו של דבר מרוב השקעה הוא הופך להיות גם סוג של נקודת חוזק.
נראה לי כדי להסתדר על הלב כדאי להתחיל מהשכל,
כי ברגע שמבינים למה עושים משהו אז גם הרבה יותר קל לקיים.
(חשוב לדעת רק שגם לקיים מהמקום של ´אני עושה כי ככה הקב"ה ציווה´ זו גדולה כשלעצמה).
לצערנו, הצניעות לפעמים הופכת להיות רק משהו חיצוני שנמדד בסנטימטרים,
בעוד האמת היא שצניעות היא אחת מהמידות הכי בסיסיות שלנו בתור עם ישראל,
וצניעות, ממש לא הכונה שכולם רק לובשים חצאית ארוכה עד הרצפה ושלושת רבעי.
צניעות היא תכונה בנפש!
ולתכונה הפנימית הזו יש כל מיני נגזרות, אחת מהן היא גם הצניעות בלבוש.
אם את בעניין כדאי לך ללכת עם זה ולהעמיק קצת בנושא.
יש כמה וכמה ספרים שמדברים על הנושא, אחד מהם לדוג´: ´כתנות אור´, שהכותרת המשנית שלו היא: ´בירור אמוני בסוגיית הצניעות´.
סתם לידע כללי, הספר הוא מה שנקרא ´ידידותי למשתמש´, מכיוון שהוא מחולק לתתי נושאים,
שבכל אחד מהם ישנם (בדרך כלל) מס´ מאמרים שנכתבו ע"י רבנים/רבניות שונים, ככה שישנו מגוון רחב וסגנונות שונים.
רק עוד נקודה קטנה למחשבה בעניין הזה: נראה לי חלק מצניעות זה גם לדעת מה המקום שלי, ולקבל שיש מעליי את ההלכה גם אם לא תמיד מוצא חן בעיניי או קל לי לקיים אותה.

לגבי מה שסיפרת על אמא שלך אז שני דברים:
אחד, באמת מבאס שנוצר מצב של אנטי בעקבות הדיבור איתה.
אבל דחילק, את ילדה גדולה, בוגרת, לא אחת שזורקת אלא בחורה חושבת (כי עובדה שאנחנו כאן),
אז כמה אפשר לתלות את האשמה בכל העולם? נראה לי להאשים מישהו אחר במשהו לא בסדר שאני עושה, זה הפתרון הקל,
מה שנקרא בשתי מילים: הסרת אחריות.
הרי כל החיים אפשר להיתקל באנשים שהיחס שלהם כלפי דברים לא תמיד יהיה הכי בסדר ונכון שיש,
ככה שתגידי לעצמך שכבר ראית דברים יותר טובים בחיים שלך.
אז מה בגלל זה תגידי שאת ממשיכה באותו משחק וגם לא בסדר?
הבטחתי שני דברים, והנה מגיע השני, אבל לפני שנגיע לפוינט ניתן דוגמה.
אני מודה שזו אולי לא הדוגמה הכי טובה שיש אבל היא בהחלט משרתת את הרעיון שאני רוצה לומר ולכן נשתמש בה:
את הולכת ברחוב, ואת רואה אמא עם הבן שלה, הילד כולו מאושר רץ לכביש, האמא הולכת לה מאחוריו בשאנטי שלה.
הילד לא תגידי גדול, משהו בסביבות 4-5 רץ לו לכביש.
והאמא ממשיכה בשלה.
את שלא מסוגלת לראות את זה, למרות שאת לא בקטעים של להתערב לאנשים בחיים,
מוצאת את עצמך הולכת לאותה אמא ואומרת לה: ´הי. מה קורה? הכל טוב איתך?!.. את שמה לב לבן שלך שעוד שנייה יורד לכביש?´
מה תגידי אם אותה אמא תאמר לך: ´תודה חביבתי, אבל אני לא רוצה ליצור אצל הבן שלי אנטי לחצייה בטוחה. חשוב לי יותר שכשהוא יגדל הוא יחצה את הכביש כמו שצריך...´
התפקיד של ההורים זה לחנך.
בספר מלכים מסופר שאדוניה הבן של דוד המלך יצא לתרבות רעה, את יודעת מה ההסבר שמובא בתנ"ך לאותה התנהגות?
איך קרה שהבן של דוד המלך הצדיק מתנהג ככה?
בלי יועצים משפחתיים, סדנאות הנחיית הורים, פסיכולוגים קליניים ושות´, הכתוב מביא לנו את ההסבר:
´ולא עצבו אביו מימיו´. ארבע מילים זה כל הסיפור.
עצם זה שדוד לא הוכיח את הבן שלו זה מה שגרם שהוא (הבן) גם יגמור ככה.
אז נכון, אפשר לדון עד מחר בבוקר ואפילו עד הערב איך נכון וצריך לעשות את זה,
אבל בינינו, באמת של הדברים זאת ממש לא הנקודה, זה סתם להתעסק בטפל, הרי זה לא משהו שאת בוחרת איך אמא שלך תעשה את זה.
מה שכן, את יכולה לבחור איך את מתייחסת לכל העניין הזה.
להבין ולשמוח שאמא שלך מעירה לך כי את חשובה לה. הרי אם לא היה לה אכפת ממך אז למה שהיא תשקיע אנרגיות ב´לריב´ איתך?
בטוח היה לה הרבה יותר נחמד להיות חברה שלך ולא להיכנס לפינות הלא כל כך נחמדות האלה.
אני חשבת שההסתכלות על הדברים מהכיוון הזה וללמוד קצת על מידת הצניעות מעבר לחיצוניות שבעניין,
אלו שני דברים שבהחלט יכולים לעזור לך לצאת מהמבוך הזה.

רק טוב.
רינת
rintz3@gmail.com