שאלה
שלום כבוד הרב,
אני בת 21 עוד חודש. אני גרה עם אמא שלי ואח שלי הקטן.
למדתי באולפנה דתית -לאומית ברמה תורנית גבוהה מאוד. תמיד הייתי שונה כי לא הייתי מה שנקרא "דוסית" , בלשון המעטה.. המשפחה שלי לא כ"כ דתייה.
מאז שעזבתי את האולפנה התדרדרתי בצניעות - אבל בכל השאר רק עליתי.
כלומר - החצאיות שלי ופרטי הלבוש יותר קצרים אבל אני מתפללת ברכות השחר , משתדלת מאוד מנחה , מברכת , נטילת ידיים וכו.. -שזה דברים שלא עשיתי (אבל גם התלבשתי יותר צנוע...ויכול להיות שזה בגלל שהייתי יותר קטנה ופחות מודעת ללבוש וההופעה החיצונית - שהיום אני מודעת לזה הרבה יותר מאחר ובאמת 'יצאתי' לעולם ואני כבר לא באולפנה).
אמא שלי תמיד מעירה לי וצועקת עליי שאני מביישת אותה ושהיא תזרוק לי את הבגדים הלא צנועים מהארון. היא מטיפה לי כל היוםםם וכללל הלילה ופשוט נמ-א-ס לי כ-ב-ר!!!! היא בעצמה לא עושה דברים - היא ממשיכה לעשות אוכל לשבת גם כשהשבת נכנסה כבר , מדליקה נרות מאוחר , אומרת לשון הרע ועוד פול דברים שאני לא עושה (אני שומרת שבת וב"ה אף פעם לא חיללתי שבת)!!! וזה ממש מעצבן אותי שהיא מלמדת אותי ואז אני אומרת לה שקודם היא תעשה מה שצריך ותהייה צדיקה - ושאח"כ אולי תגיד לי מה לפי דעתה כדאי לי לעשות ואני אחליט אם להקשיב לה או לא.
נמאס לי שהיא מתערבת לי בחיים!! זה החיים שלי! ואני אומרת לה שבשמיים לא ידונו אותה על המעשים שלי (זה נכון? אמרו לי פעם שממתי שהאדם הוא בן\בת מצווה - האדם הוא ברשות עצמו ) והיא מתעקשת שבגללי יש לה דברים שלא מצליחים לה ,כמו פרנסה וכו'...
אני גם לא מעריכה אותה...!!! היא גם תמיד אמרה לי באולפנה לא להתחבר עם בנות מסויימות כי היא חשבה שההתנהגות שלהן לא טובה - וההורים שלהן הם רבנים ופוסקי הלכה!!!! היא פשוט אישה לא חכמה כ"כ כמו שנראה לה וזה מעצבן אותי שהיא תגיד לי מה לעשות!!!
מילא אם היא הייתה כזו צדיקה -אבל היא רואה טלוויזיה , לא שומרת שבת ועוד הרבה דברים - שאולי אני גם עושה אותם ואולי לא. אבל אני לא מתערבת לה בעניינים , גם אם זה למשל אוכל שהיא מכינה לשבת בשבת (!) אני פשוט אומרת שאני כבר לא רעבה ולא אוכלת אותו ולא מתערבת לה בעניינים.
האם יש לה זכות לומר לי מה לעשות? הבנתי שאיפשהו בהלכה כתוב שמגיל מסוים אסור להורים לומר לילדיהם מה לעשות כי זה יוצר את התוצאה ההפוכה ( מה שמאוד נכון אצלי).
תשובה
שלום וברכה
אני מניח כי יש טובים ממנו שיענו תשובות יותר מכוונות בנושאים הקשורים למשפחה, וליחסי אמא ובת. לפיכך, התייחסי לדברייך רק כעזרה ראשונה וככיוון מחשבה היונק מתוך עולם ההלכה, עד שתמצאי דברים טובים יותר שיסייעו בידך יותר ממני:
א. מובן כי עוד לפני הכל, יישר כוח על מה שאת עושה מבחינה רוחנית ומבחינה דתית, ובוודאי יהיה לך רצון להתחזק עוד ולהתקדם עוד בדרך הנכונה.
ב. אמא אינה רשאית לשלוט בבחורה בגילך. את רשאית לבחור את דרכך, ולא לעשות דברים כתוצאה מהיחס הזה של אמך.
ג. אולם יש לזכור שני דברים נוספים. ראשית, את גרה איתה ותלויה בה, ולפיכך צריך להיות יחס של הכרת הטוב להורים. ודבר שני, עדיף בכלל ביחסי בני אדם שלא להיכנס לעימותים ולמריבות, אלא למצוא את הדרך לחיות בהכרות משותפות, וברצון שלא לפגוע האחד בשני.
ד. לפיכך, את לא צריכה לענות לה בדרך המלבה את המריבה ואת העוצמות הקשות ביניכם, אלא לנסות דווקא לענות בנחת, ולומר לה כי את הולכת בדרך שלך, ואת מתחזקת בתחומים שלך, ובהמשך את תעשי את הדברים שאת מאמינה בהם. אל תפגעי בה, ואל תאמרי לה מה את חושבת על שמירת ההלכה שלה או עליה בכלל, אלא על עצמך.
ה. בוודאי שאת צודקת שלא ידונו את אמך על דברים שאת נוהגת בהן. אבל גם את זה אל תאמרי בחוצפה, אלא בעדינות. בכלל, הטוב ביותר הוא למצוא הזדמנות בה אינכן רבות (אלא תזמיני אותה פעם לצאת אתך לבית קפה), ודווקא בשעה רגועה לומר לי כי אינך רוצה לחיות בעימות איתה, ואינך רוצה להיות במריבה מתמדת, אלא בחיים משותפים ושמחים.
ו. על כן, אל תעסקי בשאלות מה אמא שלך וכיצד היא נוהגת, והאם מותר לה לעשות דבר מה או לא, אלא עסקי בעצמך, ותמצאי את הדרך לחיות בשלום ובטוב ביניכן.
זו עזרה ראשונה. אם תרצי להמשיך ולעסוק בנושא – אנא שובי.
כל טוב וחג שמח