אם לא אהיה איתו בקשר - הוא יתאבד!

שלום וברכה .
באמת מפחיד. רק האפשרות שמישהו קרוב יטול את חייו היא מזעזעת.
דוקא בגלל כך חשוב קודם כל להדגיש נקודה עקרונית -
את לא אחראית על ידיד זה ולא נושאת באחריות לשום דבר שהוא יעשה. הוא אדם עצמאי שמבחירתו החפשית בוחר - לראות את השחור, להכנע לדכאון וכו´. זו נקודה שקשה להפנים בעיקר כשהוא זורק עליך את האחריות. בתור הורה אני מתמודד עם הנקודה הזו עם ילדי. אפשר בקלות להכנס למרה שחורה מכל הטעויות שעשית איתם - בעיקר שהם עלולים גם להשתמש בהם כתירוץ לכשלונות, כניעה למצבים מסוימים וכו´. אך הנקודה העקרונית היא שכל אדם הוא בעל בחירה חפשית והוא מחליט איך יגיב לכל מצב נתון (יתעודד וישתמש בכשלון כאתגר להמשך התפתחות, או יכנס לדכאון) והוא אחראי
לכל בחירה שלו.

עוד נקודה נוספת שחשוב להדגיש לגבי המושג "ידידות". מתוך דבריך נשמע שאת בחורה רצינית ולכן אכתוב לך במלוא הכנות את דעתי.
ממה שכתבת נשמע שאת בקשר רציף ו"עמוק" איתו - (לפחות שיחות נפש לגבי מצבו, ונסיון לעודד אותו וכו´) - ידידים.
לדעתי אין מקום לקשר כזה "עמוק" אלא בין איש לאשתו או לפחות האיש שאת מנסה לברר האם הוא מתאים להיות אישך.

בצעירותי חייתי בחברה דתית וחילונית שבהן ידידויות כאלה הן דבר מקובל ורק אחרי החתונה את מגלה שכל השאר היה שטויות ואדרבה קלקל.
אנסה להדגים את הענין ע´י סיפור . יש לי חבר שיש לו קרובים חרדים שכאשר באים אורחים הגברים אוכלים בחדר אחד והנשים בחדר אחר. בעיני החבר הדבר
נראה מאד משונה והוא שאל את אבא שלו שהוא אדם מעמיק לפשר הענין. אבא שלו ענה לו במשל הבא (הוא בא מרקע צבאי) -
כשאנחנו מנסים להקשיב עם מכשיר קשר, יש תמיד רעש רקע (מין קול של פשש... כזה אם את לא מכירה) השידורים היחידים שנצליח לשמוע הם שידורים בעלי אופי
ועוצמה יחודיים שמתבדלים מרעש הרקע.
כך גם בקשר בין איש לאשתו. כל חויה שהאיש (או האישה) חולקים עם נשים אחרות שאינן האישה שלהם מצטרפת לרעש הרקע,
היא כבר לא יחודית לאיש ולאשתו וכבר נחסם ולו בקצת ממנה האפשרות לשמוע את הקול היחודי של אשתך שם ומתוך כך גם לקשר אותכם באופן הכי מוחלט.
(כשפשוט שהשאיפה שלנו היא שחיי הנישואין שלנו יובילו למצב שבו אנחנו ממש מתאחדים - כאילו אנחנו דבר חי אחד שרק הופרד ע´י מקרי החיים לשנייים ויש עוד הרבה
להוסיף כדי להבין את זה נכון) . בכל מקרה, בחיים עם אשתך אמר האבא של החבר שלי את צריך לעשות את השיקול, אילו חויות אתה חי רק עם אשתך ואילו אתה משתף.
במשפחה שלנו (של החבר שלי) החלטנו לתת עדיפות לפן החברתי וכן לאכל יחד הגברים והנשים גם כשבאים אורחים אך אצל קרובי המשפחה החרדים - גם הארוחה יחד,
היא כבר בגדר חויה אינטימית משותפת שהאיש לא יחלוק עם נשים אחרות.

לי הסיפור היה מאד משמעותי בכך שהוא חשף לי את נקודת המבט של האבא - נקודת המוצא שלו היתה שהוא עסוק בלרקום את הקשר לו עם אשתו, ובפרט בלבנות
את המרחב האינטימי המיוחד להם. זה בסיס היחס שלו לנישואין וממילא גם לאיך שהוא מעצב את היחסים שלו עם נשים אחרות.
אני אפילו לא יודע אם את דתיה אך נראה לי שנקודת מבט כזו, שאיפה כזו לגבי חיי הנישואין - כל אחד מאיתנו היה מאמץ בשמחה.

בכל מקרה אם נתבונן נראה מיד שיש שהתורה וגם המוסר האנושי הפשוט מכריעים שיש חויות שצריכות להיות משותפות אך ורק לאיש ולאשתו. חיי האישות, קרבה גופנית אינטימית,
שינה משותפת וכו´. מה שחשוב לדעת הוא שגם "שיחה אינטימית" , שיחת נפש, היא סוג של יחסי אישות. לדיבור יש תכונה שהוא מקשר, שהוא מחבר בין אנשים. בפרט
שיחה אינטימית. כל יחסי אישות בריאים נובעים מתוך שיחה - קודם כל קושרים את הנפשות ע´י השיחה ומתוך כך ניגשים להרחבת הקשר גם בגוף בחיי אישות. (חיי אישות שיש בהם
רק הרובד הגופני הם באופן עמוק משפילים ומעליבים את שני הצדדים. הם מבטאים שאתה רק "חיה", רק גוף ומתעלמים מכל הנפש והנשמה מלאי הערך והעדינות שיש כאן).


לסיכום הנקודה הזו - נראה לי שהמצב הבריא בגיל שלך הוא שתהיי עסוקה בלמצוא את החצי השני שלך - את האיש איתו תחיי ואיתו תבני בית. קשרי ידידות עמוקים שכאלה, בודאי במצב
שברור לך שאינו פתח לקשר אמיתי, פוגעים בך - ביכולת שלך ליחד את עצמך, את הפנים הנפשי העדין והקורן שלך - אך ורק לבעלך. (איזו מדרגה של קשר כן אפשרית עם מכרים בנים היא
נושא לתשובה אחרת).

יש כאן עוד צורה להתבונן על כך. קשר נישואין הוא רק מתוך מחויבות, מחויבות עמוקה אחד לשני, מחויבות לבנות בית, מחויבות לבנות את החיים. קשר ידידות איניטימי הוא מעין תחליף
זול או קל - יש לנו צורך גדול להרגיש רצויים, אהובים, מחוברים - וקשר כזה נותן לנו זאת אך בלי נטילת האחריות לממש ולעמוד מאחורי הקירבה הזו (כל יום אפשר לברוח) .
קשה להתגבר על הסיפוק שהתשומת לב שאנו מקבלים מהשני נותנת לנו ואיך היא בונה לנו את תחושת הטוב והחוזק שלנו - אך אנחנו צריכים לדעת מה באמת טוב לנו - שאנו מעונינים
בתשומת הלב וביחס ובקשר רק עם מי שהחלטנו שאנחנו איתו אחד, יחד בכל הדרך הארוכה ומסובכת שיש לנו ללכת יחד בחיים.

אם שרדת עד כאן אפשר לעבור לחשוב על המצב הספציפי.
אפשרות א´ - להיות איתו. בשום פנים ואופן. אפילו אם היית מרגישה פונציאל לקשר איתו כך הייתי מיעץ. איום בהתאבדות וגם אהבות "קיצוניות" נובעות בהרבה מקרים מבעיה
נפשית. ואנחנו קודם כל מחויבים לבנות את הבנין הפרטי שלנו (אישיות בריאה, בית בריא וכו´) ורק אח´כ לטפל בכל הבעיות של העולם. מראש להכנס לנישואין שכאלה נראה לי טעות.
על אחת כמה וכמה כשאת אינך מעונינת.

מה יהיה נכון בשבילך ? לדעתי הכי טוב לך היה לנתק איתו קשר, לגמרי (גם לא טלפונים, כלום). למה ? יש כבר קשר ידידות נעים וחם בינינו, אולי לא כדאי לקלקל דבר יפה ?
את השאלה הזו אני נשאל בגון קצת אחר ע´י חתנים. במציאות של היום יש גם לחתן דתי ידידות ואף "חברות" מהעבר ואני נשאל איך כדאי לשמור איתם על קשר. התשובה
החד משמעית שאני עונה היא שאסור להם לשמור על כל קשר איתה. עיקרי הסיבות כבר כתובים למעלה אבל בטח שאחרי חתונה ובטח אחרי שכבר היה קשר "עמוק"
בין החתן לבין החברה מהעבר כל שמירה על הקשר תפריע לכל אחד מהם בבנין החיים באופן נכון מה גם שפשוט שקשר כזה יפגע ויפריע לאשתו (ואפילו שאולי לא תאמר
כלום כי בהרבה חברות זה לא ב"אופנה" להתנגד ל"רק קשר ידידות") ובלב זה יאכל אותה.
גם ככה אנשים היום לא מבינים מספיק טוב מה זה נישואין ובשביל מה מתחתנים וכמה חשוב לגשת מתוך עמדה נפשית ש"זהו זה" מצאתי את מקומי,
מצאתי את החלק השני של הנשמה שלי ומעכשיו והלאה אני עסוק רק בלממש את הבנין המשותף שלנו - (יש איזו אידאליזציה של "המתלבט" שגם
5 שנים אחרי שהוא התחתן הוא עדין "מתלבט") ולכן כדי לאפשר בנין נכון ובריא צריך לפתוח דף חלק, בלי כל מיני חצאי קישורים למישהו אחר, בלי "לשמור על אופציות פתוחות".
כך שלמרות שאולי בהתחלה הצד השני עלול להפגע מהניתוק - מתוך מחשבה גם על טובתו, הניתוק הכרחי.

מה יהיה נכון שתעשי - בשבילו ? נראה לי שאותו כנ´ל. מה באמת היית רוצה בשבילו ? מה היה הכי טוב לו ? נראה פשוט - שיתפוס עצמאות ואחריות ומתוך כך גם ימצא מישהי
נהדרת שתחזיר לו אהבה וביחד יבנו את חייהם וביתם. איך את הכי יכולה לעזור לו בזה ? נראה לי שבלעזור לו להתנתק ממך.
על מנת שזה יהיה אפשרי גם מבחינתך - את באמת צריכה לברר לעצמך טוב טוב בלב שזה הדבר הנכון - בשבילך וגם בשבילו. (אם יש לך עוד שאלות בענין אשמח לענות). - ברגע שזה ברור
לך אז כדאי להתיעץ גם עם פסיכולוג ועדיף כזה שמכיר אותו איך באמת להוציא את זה לפועל באופן נכון. במקרים קיצוניים זה יכול להיות גם מסוכן לך.
באופן אינטואיטיבי, בד´כ זה לא אמור להיות משהו חמור והייתי הולך לך האופן הפשוט - כותב לו איזה מכתב שמסביר לו את עיקר הענין למה זה נכון לשניכם להתנתק ואז מתנתק.
ובהמשך בעדינות אך בנחישות לא עונה לו לטלפונים וכו´ (וזו תהיה תקופה קשה).

לגביו : ברור שיש לו דרך ארוכה לעשות בחיים. עצם זה שהאהבה שלו מובילה לכיוון של הרס המציאות מעיד שהוא לא חי נכון את מושג האהבה. אולי אם הוא יצליח לבנות נכון אצלו את מושג האהבה זה יכול להיות פתח לתהליך של צמיחה. אני מכיר כמה אנשים אוהבים שמעבירים שיעורים בנושא, או אולי יעזור לו להפגש איתם אישית. יש גם ספר של פסיכולוג בשם אריך פרום שנקרא "אמנות האהבה" יש בו הרבה עקרונות נכונים בנושא (כדאי גם לך לקרוא) וזה יכול לפתוח לו קצת אופקים.
בכל מקרה את יכולה לעזור לו ולהכוין אותו לאחד הכיוונים אבל בשום אופן לא לתפוס אחריות על החיים שלו, ורק כצעד מכין בדרך לניתוק הקשר.

כמו שאמרתי לך לגביו כך גם לגביך - עם כל העצה הפסקנית שלי את אדם בעל בחירה ובאחריותך לחשוב ולהרגיש את כל הצדדים שבענין ולצעוד בכיוון שנראה לך שהכי בונה
טוב. בהצלחה בדרך
אדם,
adamn@intermail.co.il