שאלה
שלום כבוד הרב,
שמי נימרוד ואינני בחור דתי, וגם איני מגיע ממשפחה דתית.
בכל זאת, כח פנימי שאתה בטח מכיר טוב ממני, גורם לי להתקרב יותר ויותר אל הדת.(אבל זה נושא אחר לגמרי....)
אני מניח תפילין כל בוקר.
שומר כשרות(עד כמה שזה ניתן בבית שהוא אינו כשר).
ברצוני לשאול אותך שאלה הקשורה במחלת האלצהיימר.
סבי לקה בחמחלה לאחרונה ובעזרת המורה שלי באוניברסיטה החלטתי לחקור את המחלה.
אני מעוניין לקבל את הצד ההילכתי בנושא, כלומר האם יש איזשהו מסר בתורה לגבי איך להתייחס למקרה כזה, האם המשפחה צריכה לאשפז את החולה שלאט לאט מאבד את זיכרונו ובתוך כך אינו מזהה את מקורביו. או שהתורה מצווה להשאירו לטיפול מסור בביתו?
אודה לך אם תוכל לעזור לי.
נימרוד
תשובה
שלום נימרוד,
הנושא של התייחסות לחולה באופן כללי, (ולאו דווקא למחלת האלצהיימר) מופיע בתורה בצורה נרחבת.
ואולי השיא הוא דווקא במקום הראשון שבו העניין הזה מוזכר - בתחילת פרשת 'וירא' שבה הקב"ה בכבודו ובעצמו בא לבקר את אברהם אבינו.
מכאן למדנו שכמו שקב"ה מבקר חולים, כך גם עלינו מוטלת מצווה זו. וברור שבכלל מצווה זו היא לעזור כמה שניתן ולדאוג לרווחתו לטובתו של החולה.
נראה לי שאי אפשר לתת 'מתכון' קבוע, וכל מקרה נידון בגופו, אך באופן כללי נראה לי שכל זמן שאפשר (ואני מדגיש: אפשר)- רצוי וכדאי שהחולה יהיה בקרבת מכריו וקרובי משפחתו, שם מסתמא הוא מרגיש יותר בנוח.
אבל בכל מקרה אין בהלכה התייחסות ספציפית האם להשאיר את החולה בבית או לאשפזו - אלא כמו שכתבי, העיקר הוא לקיים מצוות גמילות חסדים ולדאוג לטובתו ושלומו.
יום טוב.