שאלה
שלום כבוד הרב,
התחלתי להתחזק. וכפי שכבר ידוע לי גם לפני אכילת לחם וגם אחריה יש ליטול ידיים ולהגיד את ברכת המזון. כל התהליך הזה לוקח לא מעט זמן, ובבית אני עושה את זה ללא שום בעיה דווקא בהתלהבות כי כבר מבין את משמעות הדבר. אך בעבודה (אני מלמד במכללה) בדרך כלל אני מלמד יום שלם עם הפסקות קצרות, ועוד צריך לקפל ציוד ולעבור מכיתה לכיתה ואף מבניין לבניין. לכן אני יכול לאכול סנדוויצים רק בדרך מכיתה לכיתה, מבניין לבניין. לפעמים אני לא לוקח בכלל סנדוויצים כי אני יודע שלא תהיה לי אפשרות לברך ואחר כך ליטול ידיים (לא תמיד בשירותים יש כלי למים). מצד שני יש לי בעיות עם הכיבה ואני חייב לאכול כל כמה זמן. מדי פעם אני רואה סטודנטים חובשי כיפה שמתחילים לאכול סנדוויץ מיד לאחר סיום השיעור. האם הם יודעים סוד שאני לא יודע?
תודה.
תשובה
שלום וברכה!
ראשית, יישר כוחך על ההתחזקות.
לגבי השאלה.
יש כמה סודות.
א. אם אין כלי, ניתן לעשות נטילת ידיים ע"י פתיחת וסגירת ברז שלוש פעמים על כל יד.
ב. אם מתנאים מראש שהאכול יאכל במקומות שונים, אז מותר להתחיל לאכול במקום אחד ולסיים במקום אחר ואז לברך שם.
ג. ניתן לעשות נטילת ידיים, לברך על הלחם ולהתנאות שהאכול יאכל במקומות שונים ואז לאכול פחות פחות 72 דקות כזית מהלחם, ואז אפשר למרוח את הסעודה על כל היום ולברך בסוף.
ד. בשעת הדחק, כאשר אי אפשר להשיג מים, אז אם הלחם בשקית ולא נוגעים בו בידיים, ניתן להקל לברך המוציא בלי נטילת ידיים. ברם, היתר זה קיים רק במקרה ואין אפשרות ליטול ידיים כלל גם בלי כלי כפי שהבאתי בסעיף א'.
כמו כן צריך לזכור שלא כל מי שיש לו כיפה על הראש מקפיד על הכל ולא מעגל פינות. ברם, אין לנו לחשוד בכשרים ויש ללמד זכות שהם משתמשים באחד מההיתרים שהבאתי למעלה. כמובן שאי אפשר לבטל או להקל בברכת המזון - חייב לברך בסיום הסעודה.
בברכה,
חיים בריסק