איך עושים מצוות מתוך אהבה ולא מתוך פחד?

שלום לשואלת החביבה!
שאלת שאלה מעניינת, אבל התשובה אליה לא כל כך קלה... זאת אומרת שהיא טיפה מורכבת. כמו שכתבת אפשר לעבוד את ה´ מתוך יראה (פחד) ואפשר לעבוד אותו מתוך אהבה.
מאוד חשוב לעבוד את ה´ מתוך יראה. הקב"ה זה לא חבר שלנו, וצריך שנפחד ממנו. ככה נמנע מחטאים מיותרים, ככה גם לא נעיז לשאול שאלות כמו למה הוא עשה לנו את זה? או למה הוא נתן את המצווה הזאת? שאלות כאלה שאם אתה לא מוצא להן תשובה, אז אתה אומר שלום ומפסיק לקיים מצוות. צריך לדעת שהקב"ה אמר, אז ככה עושים. הקב"ה החליט, אז כנראה שזה מה שטוב, וזהו. הפחד הזה, הוא מאוד חשוב. הוא גורם לנו לקיים מצוות במובן הישיר והפשוט של המילה.
אבל הקדוש ברוך הוא גם רוצה שנאהב אותו, ושנתקרב אליו. יכול להיות אפילו שזו המטרה של המצוות, פשוט לקרב אותנו לקדוש ברוך הוא. בשביל זה הוא גם נתן בנו נשמה, שהיא בעצם ממש חלק ממנו יתברך. הוא פשוט טוב, ורק רוצה שיהיה לנו טוב!
נשמע מסובך טיפה, לא? איך אנחנו אמורים גם לפחד וגם לאהוב?
באחת השנים הראשונות שלי בבית ספר יסודי, אבא שלי היה המורה שלנו לפרשת שבוע... אבא מורה זה טיפה מצחיק, טיפה לא נעים והרבה פדיחות... להגיד לך שהיה לי קל? ממש לא. לפעמים רציתי לדבר עם חברה, אבל המורה זה אבא שלי ולא נעים להפריע. כמובן שהוא תמיד ציפה שאני אכין אצלו שיעורי בית (ולא רק הוא ציפה, כל הכיתה ציפתה). אבל היו לזה גם המון יתרונות, כי הוא אבא שלי, והוא יודע מה טוב לי ואני סומכת עליו שהוא רק רוצה שיהיה לי טוב. לכן כשלא הכנתי שיעורי בית, הוא אולי התבאס, אבל לא ראה שום צורך לכתוב לי הערה ביומן. הוא גם ככה ידע למה לא הכנתי שיעורים. גם כשטיפונת הרעשתי הוא העיף אלי מבט כועס, אבל גם חייך. יודע בדיוק מאיפה הבת הגדולה שלו ירשה את התכונות שלה... והכי חשוב, מאז לכל המבחנים בתורה\נביא\פרשת שבוע הוא עזר לי ללמוד!
הקדוש ברוך הוא, הוא כמו אבא שלנו! מצד אחד הוא דן אותנו על מעשנו, נותן שכר ועונש, אבל הוא לא עושה את זה כמו שופט רגיל. הוא עושה את זה כמו אבא... אבא שהוא לא רק אבא.
אפשר לנסות לדמיין אור גדול וטוב. כשאנחנו עושים חטא, אנחנו שמים לעצמנו מסך, או אפילו קיר, שמסתירים לנו את האור הזה. כשאנחנו עושים מצווה, אנחנו מורידים מסך\קיר כזה. ואנחנו כמהים לאור הזה, והנשמה שלנו ממש מתגעגעת אליו... והמצוות או ההימנעות מחטאים בכלל לא קשורים לפחד מעונש או משהו כזה... פשוט אם נחטא אז נפספס משהו כל כך טוב... והאור הגדול והטוב הזה, זה האור של ה´, והוא כל הזמן מאיר את האור הזה. כמה אור נקלוט? תלוי במה שנעשה. והחושך, הוא לא עונש, הוא פשוט תוצאה של מה שעשינו...
זה לא קל לעבוד את ה´ בשתי הצורות בבת אחת, גם ביראה וגם באהבה. אבל לכל דבר ודבר יש שלב בחיים. קודם כל צריכים את הפחד, כמו שאמרנו למעלה, כדי לעזור לנו לקיים מצוות בפועל, ולהתרחק מחטאים. ורק אחרי שנפנים את העניין שמדובר בחוקים שניתנו ממישהו עליון, שאין לנו סיכוי להבין מה הוא בכלל, רק אז נוכל לנסות להתקרב אליו. אז גם נוכל לנסות לשאול למה הוא ציווה ככה? ולמה הוא עשה ככה? והתשובה לא תהיה קשורה בכלל למעשים שלי. אני אקיים מצוות בכל מקרה, אבל אם אני אנסה להבין למה, אולי אזכה להתקרב טיפה יותר... ולבסוף, אפשר בכלל להבין איך עובד הקטע הזה של השכר והעונש, ולהבין שעצם העונש זה בכלל החטא...
טויב, אני מקווה שעשיתי לך טיפה סדר, או לפחות שלא עשיתי כל כך הרבה בלגן... בכל מקרה האתר (וגם אני) תמיד פה למקרה הצורך!
רק אור וטוב!
רננה
renanaro@gmail.com