איך משמרים את מה שלמדתי בסמינריון?

חברה יקרה שלום! יהי ה´ עמך תמיד!
קודם כל, אני חייבת להתנצל על העיכוב בשליחת התשובה... תקופה עמוסה ב"ה. אני מאוד מקווה שעל אף העיכוב, הדברים יהיו עדיין משמעותיים עבורך.
קודם כל, אשרייך כל כך על הרצון הגדול להעצים את ההתלהבות בעבודת ה´! יהי רצון ששכרך יהיה אותה התלהבות אותה את מבקשת...
אז ככה,
היית בסמינריון על תפילה, חוית חוויה רוחנית גדולה ומשמעותית שהשפיעה לך ממש בפועל על האמונה שלך – על עבודת ה´ שלך ועכשיו את חוששת שהתלהבות זאת, שלהט זה שנבע מהחוויה שהייתה לך בסמינריון, תעלם...
הרשי לי לברך אותך ולהעריך אותך על הבינה וראיית הנולד=) זה אכן יכול לקרות, אפילו סביר להניח שיקרה, כי זהו הטבע שלנו. חוויות נשכחות וחולפות להן ואנו עוברים הלאה במירוץ החיים. קורים לנו דברים שמסעירים אותנו, מטלטלים אותנו, אך אנו נאלצים להמשיך הלאה ומה שקרה מתעמעם בתוכנו, גם אם היה משמעותי מאוד. כך קורה לאירועים מרגשים כמו לידות וחתונות, וגם לדברים קשים כמו פגיעות והעלבויות.
אולי זה ממש מתסכל אך לכל מטבע יש שני צדדים... זהו בעצם, מנגנון נפלא שמגן עלינו מ"להישאב" לחוויות רעות וקשות – בדוגמא הכי קיצונית – "חזקה על המת, שמשתכח מן הלב"... – הכאב על פטירה של מישהו נחלש עם הזמן. זה הטבע, וכך ניתן להמשיך בחיים ולא לשקוע בעצבות ובצער. אז ב"ה יש גם ברכה.
זהו גם דינם של סמינריונים נפלאים באמונה...הזמן עובר ואיתם גם החוויה מתעמעמת. טבע העולם. כך שאת רואה את הנולד בתבונה! יישר כח! ומכוח תבונתך ורצונך, את יכולה גם להשפיע על הדברים!

בואי נראה, מתחום אחר, איך הדברים עובדים ואז יהיה קל יותר להבין ולמצוא עצה...

כשבחורה מתאהבת, היא חשה תחושה מאוד עוצמתית, מרגשת. תחושה זאת ממלאת את כל כולה, עד שנראה שלא תעבור לעולם... אך למען האמת, היא תחושה מאוד עראית, זמנית וחולפת...כשזוג מתחתן מתוך ההתאהבות, אך לא ממשיך לבנות את הקשר, ההתאהבות חולפת, ככל ששגרת החיים השוחקת מתקדמת, והקשיים החיבור ובחברות שלהם מתעצמים. [ישכילו לעשות רק אלו שידעו להשקיע ולעבוד כל הזמן, באופן יומיומי על הקשר שלהם- על האהבה שלהם על ידי נתינה האחד לשני והקרבה האחד בשביל השני ואז הם בונים אהבת אמת, שכל זמן שעובדים עליה (עד 120 ) רק גדלה ומתעצמת ולא נעלמת... ]
הסיבה לכך היא שבהתאהבות זוכים ללא מאמץ וכמאמר הפתגם "מה שהא בקלות, הולך בקלות". על האהבה, לעומת זאת, עומלים כל הזמן בעבודה קשה של הנפש, המידות, הרצונות ולכן זה משהו שנרכש בעבודה קשה והוא מתקיים.
כך זה עובד בזוגיות ובאותו אופן גם בכל קשר אחר, וגם באמונה זה עובד באופן דומה...
איך?
החוויה הרוחנית שעברת בסמינריון היא משהו מאוד עוצמתי אך גם מאוד חולף – כמו ההתאהבות. [כדי שההתלהבות בעבודת ה´ תישאר, צריך להתמיד ולהשקיע "ב"קשר" שלך עם אלוקיך. להתאמץ בעבודת ה´, לעמול על מצוות, לעמול על תפילה ובכל מצווה שתעמלי, בכל פעם שתתאמצי ותכבשי רצונך בפני רצונו של ה´, (גם את תעשי את זה בלי התלהבות בכלל!!) תחזקי יותר ויותר את הקשר שלך לה´, והאהבה אליו!]

שימי לב שבכוונה כתבתי שבעבודה תחזקי את האהבה שלך לה´ ולא את ההתלהבות בעבודת ה´... כי האמת היא שלא תמיד יש התלהבות, גם בזוגיות וגם, להבדיל, בעבודת ה´. כי לפעמים ממש לא מתחשק וממש לא כיף, אבל עושים מתוך אהבה (לא בא לי להכין לו ארוחת ערב, אני ממש עייפה עכשיו, אבל אני עושה אני אני יודעת שזה חשוב לו... [להבדיל] לא בא לי בכלל להתפלל עכשיו, אבל אני אתפלל (גם בלי כוונה) כי אני יודעת שה´ ישמח שאתפלל, שה´ רוצה בתפילתי) אך צריך לזכור שהדבר אמיתי הוא האהבה - היא פנימית ואילו התלהבות היא דבר נפלא אך חיצוני ו"שטחי" הרבה יותר (למרות שאין ספר שהרבה יותר נחמד לעשות מתוך התלהבות והלואי ונזכה תמיד!) ובע"ה ע"י גידול האהבה לה´, תגדל גם ההתלהבות בעבודתו.

אז בואי נסכל תכלס´ מה עושים כדי לנסות לשמר את ההתלהבות?
א. לא מתייאשים אם היא מתחילה להיעלם! הרי אמרנו, זה טבעי...

ב. עומלים על עבודת ה´ וזוכרים: מתוך עמל מגיעה האהבה שהיא עמוקה ואמיתית הרבה יותר ומתוכה צומחת חזרה ההתלהבות: איך בדיוק?
1. כדאי לבחור מצווה אחת שקשה לך בה, שעליה, מעכשיו, את נאבקת ובשום אופן לא מוותרת! זכרי שבכל פעם שאת מקיימת את המצווה, גם בלי חשק (שזה לפעמים אפילו גדול יותר!) את מבטלת רצונך בפני רצונו של ה´ ובכך מגדילה את אהבתך אליו! (לא כדאי יותר ממצוה אחת כי תפסת מרובה, לא תפסת...)
2. כדאי לעשות באופן קבוע, משהו שגורם לתחושת התעלות בעבודת ה´ (-כמו סמינרין פרטי). יש המון אפשרויות! [את] יודעת מה עושה לנשמה שלך טוב! אצל בעלי זה ניגונים יהודיים ומוזיקה בכלל, אצלי זה ללמוד ספר ´נתיבות שלום´... זה יכול להיות כל דבר שגורם לך להרגיש שהנשמה שלך מתעלה – לשמוע מוזיקה, לקרוא ספר שמוסיף לך מרץ לעבודת ה´ (יש הרבה כאלו, אשמח להמליץ אם תרצי), ללמוד ספר קודש...(גם פה אשמח לנסות להמליץ) או כל דבר אחר כיד הדמיון הטובה עלייך וכפי היכרותך עם עצמך...
3. לפעמים, אם יש חברה טובה שאפשר לשתף בלימוד או בהשתדלות במצווה מסויימת, זה עוזר, כי אז מעודדים האחת את השניה, אך זה מעט מסוכן כי עלולים להגרר לעשות את הדברים באופן חיצוני – "מה היא תחשוב/תגיד" ולא באופן אמיתי...

ג. לזכור עוד דבר, שאיתו אני רוצה לסיים...

ראי, אמנם השוויתי את הקשר שלנו לה´ לקשר זוגי, אך אין זה ממש דומה... צריך לזכור שבעוד קשר זוגי הוא בין שני אנשים שונים אך שווים במעמדם, כאן הקשר הוא בין בשר ודם לבין מלך מלכי המלכים,הקדוש ברוך הוא! קשר בין עבד עבדים לבין מלך! קשר בין אבא גדול לבנו האהוב בקטן... ולכן שהוא קשר שונה! עולם המושגים שלנו ושל הקב"ה שונה, העולם שלנו שונה! הכל שונה! ולכן, גם לקשר הזה יש כללים שונים... [יש תקופות שמרגישים ממש כבן מול אביו האוהב, ויש תקופות שמרגישים כעבד קטן וזר מול מלך אדיר... יש תקופות של תחושת קרבת אלוקים מאוד גדולה! אך יש (לכולם! כל אחד ברמתו...) גם תקופות של תחושת ריחוק... של הסתר פנים... וזה בסדר! זה נכון וכך אמור להיות! ובע"ה לאחר תקופת הסתר פנים וריחוק, חוזרת תקופה של תחושת קרבה...
והעיקר שגם בתקופה שאין התלהבות באמונה, כשזה כל כך מתסכל ש"רק לפני שבוע הרגשתי ממש נוכחות ה´ בתפילה! והיום אני לא מרגישה שום דבר..." העיקר בתקופה זאת לזכור שה´ אוהב אותך, ואת אותו.. וזו רק תקופה קצרה שחולפת שבה יש לך הזדמנות להעצים את אהבתך לה´ יתברך עוד יותר וש"לרגע קטן עזבתי וברחמים גדולים אקבצך..." ]

חברה יקרה ואהובה,
אני ממש מקווה שעזרתי ושדברי יהיו לך לתועלת וכולי תפילה שבע"ה תזכי, מתוך עמל, לקרבת אלוקים ולהתלהבות בעבודת ה´ כל הזמן!
כאן בשבילך לכל דבר שתרצי...
גיטה
gitale@gmail.com