שאל את הרב

איך מעודדים חניך לדבר על נושאים אישיים

חדשות כיפה חברים מקשיבים 30/08/09 12:09 י באלול התשסט

שאלה

בס"ד

שלום!

אני מדריכה בסניף עולים של עזרא,

עם הקבוצה שלי הנוכחית התחלתי לפני כחצי שנה כשאני והמד"שית הפרדנו את הקבוצות.

יש לי חניכה שעד לפני חצי שנה היתה פרא אדם, היתה לה שנאה מתמדת בעיניים, תמיד היתה מתמרדת, היתה עושה טרור בבית הספר.. ובעצם מה לא?!

תמיד ידעתי שמשהו קורה אצלה בבית.

אנחנו בקשר מצויין! פתאום היא מראה לכולם אהבה, מחייכת מדברת בנועם.. היא פשוט התהפכה!

במשך כל אותה התקופה השקעתי בה המון, הייתי מדברת איתה בחופשיות!

אני מאוד שמחה שזה ככה אך הייתי מאוד רוצה שתיפתח אלי יותר!

שתספר לי מה קורה אצלה בבית.. ובאמת איך מתחילים שיחה כזאת?

אשמח מאוד אם תייעץ לי!

תודה רבה!

תשובה

שלום.
דבר ראשון – זה באמת מרשים שהגעת להישגים כל כך משמעותיים. קשר אישי הוא אתגר רציני וחשוב מאוד בהדרכה, והוא בעצם מפתח להרבה דברים אחרים. אז לפני הכל – כל הכבוד.
אני מבין את הרצון שלך להמשיך לעזור לחניכה, והוא בהחלט מבורך ונכון. מה שכן, זה באמת עניין עדין. כדאי לזכור שאנחנו כמדריכים בתנועת נוער אמנם יכולים להשפיע ולעזור, אבל יש עוד גורמים רבים שמשפיעים על החניכים ובדרך כלל אי אפשר ממש לקחת חניך "כפרויקט" ולשנות את חייו מהקצה אל הקצה. זו גם לא אמורה להיות השאיפה שלנו כמדריכים. תפקידנו בהדרכה הוא, לפני הכל, "להיות שם". להיות זמינים לחניכים, להקשיב להם בלי שיפוטיות, לקבל אותם כפי שהם. בהמשך אנחנו גם מנסים לקחת אותם צעד אחד או שניים "הלאה" מהמקום שבו הם נמצאים, ואפשר לעשות את הצעד הזה בכל מיני תחומים.
אז זה נשמע שבאמת עזרת ליצור שינוי די חשוב אצל החניכה, ועצם העובדה שאת יכולה לדבר איתה בחופשיות היא פלוס ענק. אז אולי זה המקום שבו את יכולה לאפשר לה לומר לך מה שנוח לה לומר, ולא לסכן את האמון שהרווחת בניסיון להגיע "עמוק יותר". באמת אי אפשר לדעת מה קורה אצלה בבית, ולא בטוח שיש לך כרגע את הכלים לדון בזה איתה. לכן הייתי מציע להיזהר מכניסה לתחום הזה "בכוח". עצם העובדה שאת עדיין שם בשבילה, שהיא יודעת שהיא יכולה לדבר איתך על כל נושא ושאת תקשיבי ותנסי כמובן לעזור אם תוכלי – זה כבר חשוב מאוד. בהרבה מקרים ה"טיפול" בבעיות וקשיים מסוימים לא עובר דווקא בתיקון המעוות, אלא בהדגשת הצד השני, החיובי. לא בטוח שאת יכולה לעזור לחניכה שלך עם הבעיות שיש לה בבית, ולא בטוח שהיא מעוניינת שתעזרי לה בתחום הזה. ואת יודעת מה? גם לא בטוח שאת כמדריכה באמת יכולה לעזור בעניין הזה. מה שבטוח הוא שהחיזוקים החיוביים שאת מספקת לה, העידוד, האוזן הקשבת וכל היתר, בהחלט יכולים לעזור לה להתגבר על הקשיים השונים ולשאוב עידוד ובטחון. וזו עבודה חשובה ביותר.
לסיום, מילה קטנה על מה שנקרא "חובת דיווח": כל אחד ואחת, במיוחד אם הם מדריכים/מורים וכדו´, מחויבים (על פי חוק) לדווח לרשויות המתאימות אם יש להם חשד סביר שמשהו מאוד חריג עובר על ילד בבית או במקום אחר. אם יש לנו חשד שילד עובר התעללות פיזית או נפשית, הזנחה, ניצול, וכדומה – אנחנו מחויבים לדווח ולספר לגורמים המתאימים – גם אם הבטחנו לשמור כל דבר שהחניך יאמר לנו בסוד. זה מידע שחשוב באופן כללי שכל מדריך ידע, בלי קשר בהכרח למקרה הספציפי שהצגת. בכל מקרה של חשד כזה אפשר להתייעץ עם גורמים שונים: משטרה (אל תתביישו – הם שם בשבילכם), יועצ/ת בביה"ס, לשכת הרווחה בעירייה וכמובן גם עם חברים מקשיבים.
בהצלחה!
אוהד
nuvy23@gmail.com

כתבות נוספות