איך לזכות לעזות דקדושה?... (ועל מידת הבושה)

בס"ד

שלום רות,
ניכר מהשאלה שלך שיש לך מודעות עצמית מאוד גבוהה, ואשריך שאת מבינה מה מפריע לך ומוכנה לעבוד ולהשתפר.

לעניות דעתי את לא צריכה להחמיד על עצמך יותר מדי... אם הביישנות שלך מגבילה אותך בחיים תנסי לתקוף את הבעיות בצורה נקודתית, כלומר להבין מה הסיטואציות בהן את מרגישה מוגבלת ולנסות לעבוד דרכם, ומהם להתפתח למקומות אחרים. בכל מקרה, כפי שציינת, מידת הביישנות היא מידה חיובית מאוד בצורתה הנכונה, ואשריך שזכית לה. במיוחד בנושאים האלה, פעמים רבות אנחנו עומדים מסונוורים מול ההצלחות של אחרים בכריזמה, בטחון עצמי וכו´. אנחנו נוטים להעריץ מדריכים או רבנים כריזמטיים, לפעמים על חשבון התוכן של דבריהם. חשוב לדעת להעריך את עצמנו כפי שאנחנו - הביישנות נותנת פתח רחב להשפיע על אנשים מבפנים, בלי רעש וצלצולים, בבחינת מים שקטים חודרים עמוק. לא צריך להלחם בכל התכונות אותן קבלנו מה´, אלא לנסות לעבוד איתם הכי טוב שאפשר, ולהפיק מהם את המקסימום. הדוגמאות שהבאת הן דוגמאות שאני מוכרח לומר לך שאני נתקל בהם בעצמי מדי יום - והחלטתי שלא להלחם. אני לא צריך לברך בקול רם, אני מרגיש שזה חיצוני עבורי ולכן נמנע מזה. את לא צריכה להיות פתוחה עם כל אחת ולהיות החברה הכי טובה שלה - מספיק לחייך ולתת הרגשה טובה, כשזה מה שאפשר. כמובן שלא לוותר על חסד לאנשים, אבל אפשר למקד אותו באנשים שאליהם מרגישים קרובים, או בצורה לא ישירה. אני, למשל, כותב באתר הזה למרות שאני ביישן מאוד בחיים שלי, והיה לי מאוד קשה לומר מול קהל את מה שאני כותב לך. בקיצור - אל תנסי להיות משהו שאת לא, אלא תפיקי את המקסימום ממה שאת כן.

המידה שתיארת, של עזות דקדושא, היא מידה מיוחדת שצריך ללמוד הרבה ולעבוד הרבה על המידות, כדי שלא "להחליק" למידה הקרובה לה - שזו סתם עזות מצח וחוצפה. הרבה אנשים לא יודעים את הגבול וחושבים שמידת העזות דקדושא מאפשרת להם לדרוש מענה לכל שאלותיהם כאן ועכשיו, לומר את כל מה שעולה על דעתם בלי להתחשב בסביבה או אפילו בנכונות הדברים, והעיקר - לחשוב שכל זה מגיע מאותה מידה יקרה, שמגיעה מתוך הרבה ענווה וקישור טבעי ועמוק לנושא שעליו לבסוף מעזים לצאת בקול גדול. מכל מקום, הדרך למידה זו עוברת דרך המקום בה נראה לי שאת נמצאת, של ענווה, של יכולת ספיגה, ומתוך הקישור הטבעי שתרכשי לתורה, מתי שתצטרכי אני בטוח שתוכלי לעמוד על שלך ולעשות דברים פומביים אפילו כשזה קשה. לדוגמה, אם את לומדת ומטמיעה בעצמך את חשיבותה העצומה של מצוות גמילות חסדים, כשתתקלי במצב שדורש את עזרתך את [לא תוכלי] להמנע מלהושיט אותה, גם אם זה כרוך במבוכה מסוימת.

לגבי השתחררות מהמצבים בהם המידה הזאת מגבילה אותך. אם בררת עם עצמך ואת אכן מרגישה את החוסר במצבים אליהם את לא נכנסת בגלל הביישנות, הכלל הוא, כמו בכל עבודת מידות, ההדרגה. תתחילי בקטנה, את יכולה לומר דבר תורה בבית או לחברות קרובות, לפני שאת מדברת מול כל הכיתה. כשתרכשי מספיק בטחון עצמי תוכלי להגביר את רמת החשיפה. חשוב שהדברים עליהם את עובדת יהיו דברים מהותיים ואמיתיים. אם את מתביישת להושיט עזרה כשמישהו באמת צריך אותה - חשוב לכבוש את היצר ולהציע עזרה. אך לא כל אחד צריך ורוצה עזרה, גם כשזה נראה לך כאילו הוא כן. לפעמים הפרה רוצה להיניק יותר משהעגל רוצה לינוק...
כדאי לברר באמת עד כמה הרצון לאותה מידה קיים בך באמת, לעומת יצר הרע שעושה לך סרטים כאילו את לא מספיק טובה כמו שאת.

שלא תביני מהתשובה הזאת שכל מידה היא בסדר, ושאדם לא צריך לעבוד על המידות. אך השיווי משקל הנכון בין המידות השונות הוא דבר אישי, זה לא פלסטלינה שאת יכולה לעשות איתה מה שאת רוצה. מה שחשוב זה להפיק את הטוב ביותר ממה שיש, להתמודד עם הדברים השליליים ולנתב אותם למקום חיובי - אך לא לעצב מחדש את האישיות. ה´ ברא אותך בצורה מסוימת והוא ידע מה הוא עושה - והמקום הזה הוא המקום ממנו מתחילה ההתקדמות, לא המקום של אנשים אחרים.

יישר כוח על ההתמודדות, ואם תרצי להמשיך ולהתייעץ את מוזמנת לעשות זאת בשמחה.

תודה רבה על המילים הטובות שנותנות כוח להמשיך ולפעול

יואב.