איך להתגבר על מידת הכעס ?

ידידי היקר,
ראשית, ללא ספק – הכעס היא אחת המידות שקשה להתמודד איתן. אך מצד שני - ההתמודדות והניצחון על מידה זו מביאה נחת גדולה מאוד.
אך לפני שנרחיב את העניין, אתה צריך לזכור שאסור להתייאש מנפילות וכשלונות. דרך עבודת ה' ועבודת המצוות היא דרך ארוכה, וגם אם לפעמים מפסידים קרב פה וקרב שם, הרי בכלליות המגמה היא לנצח את המלחמה ולא להתייאש מכישלונות רגעיים. שכן למדנו ש"שבע יפול צדיק וקם" – לפני התקומה והקימה יש כשלונות, ודווקא מתוך אותם כישלונות אפשר להתרומם ולאחוז באמת הנצחית ולא ליפול ולמוט ממנה יותר. אך צריך הרבה סבלנות, תקווה ועקשנות, ומובטח לנו שלבסוף נצליח.

וכעת נרחיב על הכעס עצמו.
על גנות הכעס בכלל, תוכל למצוא בספר "ארך אפיים" ובעוד ספרי מוסר שבין השאר מדברים על מידה זו. לאחרונה יצאה חוברת קטנה של ה'מוסד לעידוד לימוד תורה' של 'בני תורה' שנקראת "כעס ועצבים – אפשר לצאת מזה", חוברת יפה ועניינית. בכל אופן, אנו צריכים למקד יותר את העניין, להבין ממה הכעס מתעורר, וכשנבין זאת נוכל לדעת להתמודד איתו.

ובכן – יש כמה סיבות לכך, ונתחיל מהעיקריות:
הכעס מתעורר כי אדם מרגיש שדמות חיצונית קראה תגר על האישיות שלו / המעמד שלו / ההישגים שלו וכו', או בקיצור קראה תגר עליו ועל רצונותיו. קשה לאדם לכפוף עצמו בפני אחרים, הדבר מראה לו כאילו העצמיות שלו נמחצה ונעלמה. התגובה היא כעס המראה את הנוכחות שלו, ומבהיר לסביבה היכן הוא עומד.
וכאן באמת מתחילה העבודה הקשה. ככל שאדם יבין שהאופן בו הסביבה מתייחסת אליו אינו מעלה ואינו מוריד, העיקר הוא האמת שהוא חי אותה, היחס שלו כלפי אלוקיו, ככל שהוא יעמיק ויפנים את ההכרה הזו - הכעס ירד. אנו צריכים לדעת שדיבורים הבאים מבחוץ לא מעלים ולא מורידים בכהוא זה בזהות הפנימית שלנו. יתר על כן, עלינו לדעת ולהפנים שככל שנשלוט יותר על מידותינו, ובראשם הכעס - נחוש את העוצמה הפנימית שבנו. משום שכל רגע של שליטה עצמית קונה לאדם הערכה פנימית . הדברים קשורים קשר ישיר לעבודה שכולנו עובדים עליה כל חיינו, והיא העבודה על מידת הענווה. כלומר, הידיעה שמה שמייחד אותי הוא האלוקי שבי שניתן לי במתנה. מה אכפת לי מה חושבים עלי, העיקר הוא האמת הפנימית שבי.
אין זו עבודה פשוטה , אך גם דרך ארוכה מתחילה בצעד קטן, ואתה תראה שככל שהדברים יהיו מופנמים בך- ותשלוט על מידותיך, הדבר יקנה לך בעיני עצמך הרגשת סיפוק שלא תתואר.

לעיתים אנו כועסים משום שאנו חשים שמתנהגים כלפינו באי - צדק. אנו אומרים לעצמנו "הדבר הזה לא מגיע לי! ". אך כאן עלינו לדעת דבר שחכמי החסידות הרבו להדגיש אותו- גם אם אדם אחר עולב בנו, זה מפני שהשגחת ה' סובבה שמגיע לנו עלבון (אמנם ה' לא קבע מי יעליב, שכן אז נשללת הבחירה החופשית של אותו אדם), אך נוצרה מציאות שעלבון מסוים צריך להגיע לנו. האמונה והידיעה שהכל בהשגחה פרטית צריכה במקום לעורר בנו רגשות כעס, לעורר בנו חשבון נפש בשאלה- "מה ה' רוצה מאתנו, היכן אוכל לתקן, ומה המסר שנראה לי שה' העביר אלי דרך הצער הזה של העלבון ".
ובאמת אז , במקום לכעוס אדם מעמיק יותר בחשבון נפש, ועל אותו אדם שעלב בו הוא בעצם מרחם, שהוא הפך לכלי שדרכו באים ייסורים לעולם. ולכן בעקבות האמור לעיל, אם אדם חושב שחברו גרם לו עוול, ישתדל לסלוח לו. ודע לך שהסליחה היא עוצמה אלוקית, וכאשר אדם פוגע בך ואתה יושב ומבליג, הדבר קשה לשני שבעתיים משום שהוא חש (ואפילו אם זה רק בתת- מודע) שהוא לא הצליח לגרור אותך אחריו לאותו דפוס התנהגות, או אז השתיקה שלך תקנה לך הערכה אפילו בין אלה שמתווכחים אתך.
אמנם אם אדם חש בעוול שנעשה לו , והוא לא יכול להבליג- עליו לגשת, אך לא בשעת כעסו, ויוכיח את חברו ויבקש ממנו הסבר. יתכן שהדבר היה כולו אי הבנה אחת גדולה שיצאה מכלל שליטה. יחד עם זאת – יש אנשים שלא כדאי להיכנס אתם למשא ומתן, ופשוט להניח לעניין מתוך ידיעה שאם אנו מתנהגים כך עם בני אדם, כך הקב"ה מתנהג אתנו, ולא הייתה מזיקה לנו סליחה שלו על חטאינו שלנו…

ולסיום: יש כעס מסוג אחר שנובע כתוצאה מתסכול פנימי של האדם. דהיינו- לפעמים יש אדם שהוא מלא אנרגיות וכוחות, אך כוחות אלו לא יוצאים אל הפועל, וזוהי הסיבה למרירות הפנימית שבו, המתפרצת בצורה של כעס.
לכן לפעמים עלינו לחפש בתוכנו את האפיק היצירתי שלנו ולהתחבר אליו. הדבר יקנה לנו עוצמה וחוסן פנימי מול הגלים מבחוץ. אך אדם שחש מצוקה פנימית (אפילו בתת- מודע) ולא מוציא את כוחותיו מן הכוח אל הפועל- יכול ליפול ביתר קלות בכעס, ולפעמים אפילו בגלל שטויות.

חזק ואמץ ואל תתייאש כי כולנו מתמודדים עם זה, ויחד עם זאת- עצם הרצון הגדול שלך לתקן את מידותיך כבר מניח אותך על דרך המלך.

כל טוב,
יהודה, חברים מקשיבים