איך להחזיר אמון בבני אדם

שלומות ואור.
קודם כל, יישר כח על הדאגה ותשומת הלב לקושי שעובר על האנשים שמסביבך, ועוד יותר על האחריות שלקחת על עצמך בעניין.

הנושא של ´אבדן האמון בבני אדם´ הוא מאוד אישי, והניתוח שלו משתנה בהרבה בין אחד לשני:
א. דבר ראשון שצריך לברר, הוא איך זה קרה?
מהו המאורע, או רצף המאורעות, שגרמו לשחיקה באמון. האם זה בתוך משפחה, ביחס למורים בבית הספר, או בין החברים.
ב. מה היו הרגשות שליוו אותו?
תחושה שעבדו עליו, רימו אותו, פגעו בו, העליבו אותו, ניצלו אותו. או סתם לא הבינו אותו, ולא התייחסו אליו מספיק כפי שהוא רצה.
ג. מה היה הרקע?
האם זה בא בעקבות איזשהו מאמץ שהוא השקיע מצידו, חשיפה אישית וכדומה, כך שלבסוף הוא נחל אכזבה מחוסר התגובה וההתענינות בו; או שהוא פיתח מערכת ציפיות מסוימת, שאולי לא תאמה לחלוטין את המציאות.
ד. איך חוסר האמון בא לידי ביטוי אצלו?
ישנם מצבים קשים, בהם האדם סגור בתוך עצמו, מבודד, ולא משתף פעולה עם אף אחד באופן קיצוני. אך בדרך כלל זה לא חריף עד כדי כך, ובהתנהלות הפשוטה של היומיום זה לא ממש ניכר. במקרים כאלו, חוסר האמון צף בעיקר בתחומים אישיים, רגשיים, בהם הוא מרגיש שהוא לא מסוגל לשתף או לסמוך על הזולת.

אילו הן רק נקודות ראשוניות שצריך לבדוק, וכמובן שקשה מאוד למסור תשובה מתאימה ומועילה בלי לדעת את כל הנתונים הללו, ויש עוד.
אם יש את רצונך, נשמח לשמוע פרטים מדויקים יותר, כדי שנוכל גם לעזור יותר טוב.

חשוב להעיר, שיש להבחין בין מענה שכלי למענה נפשי. לרוב, כשאדם שרוי במצוקה, אין לו פנאי מחשבתי לקבל טענות שכליות ולהתמודד איתן. הנפש סוערת ומצויה בהצפת רגשות, וצריך לדבר אליה בשפתה. בשלב הראשון, בדרך כלל אין טעם בנסיונות שכנוע הגיוניים, נכונים ככל שיהיו. בהמשך, ייתכן ויהיה לכך מקום, כשהבלגן הנפשי יסתדר קצת, והשלוה תשוב לאיתנה.

בכל אופן, מעבר לטיפול הפרטני המדוקדק שתלוי בגורמים שציינתי למעלה, אכתוב כאן גם כיוון כללי:
השקפת העולם היהודית גורסת, שאין דבר שלילי לחלוטין בעולם. הקב"ה לא ברא דבר לבטלה, ולכן מכל מחשבה או הרגשה, מכל אדם או קבוצה, יש לנו דבר מה חיובי לקבל וללמוד. לעניננו, במקום להתעמת עם הבעיה של חוסר האמון ולנסות להעלים אותה, נשתדל למצוא את האור והטוב שחבוי בה. זה גם אמיתי יותר, וגם מועיל עוד יותר.
מה טוב כאן?
´אם אין אני לי, מי לי!´

כל אחד צריך לקחת על עצמו אחריות, לדאוג לעתידו, לשלימותו האישית, ולא לסמוך בזה על אף אחד. לא על ההורים, לא על המורים, ואפילו לא על החברים. הרי כל אחד מאיתנו שואף, חולם, ומקווה להגיע ליעד כלשהו. כרגע, זה גם לא כל כך משנה באיזה תחום: יציבות כלכלית, השכלה, מידות טובות, יראת שמים, מה שלא יהיה.
"יש לך מטרה? אתה חייב להשתנות בשביל להשיג אותה? אז דע לך, שאתה הוא המחנך של עצמך, ולא אחר. אם אתה לא ידאג לעצמך, אף אחד אחר לא יעשה עבורך את העבודה".
"אתה מזהה הרגשה של חוסר אמון? בוא ונתעל את זה לכיוון הנכון. אל תדרוך במקום, אל תשקע בבעיה. תתקדם עם זה הלאה, דוקא מכח התחושה המתסכלת הזו תצמח ותתעלה".

באופן הזה, במקום להעניק לו את התחושה שהוא בבעיה, שהוא מסכן והוא חייב לצאת מזה, נעודד אותו ונרים לו את המבט למעלה. במקום להעצים את העצבות והדיכאון, נהפוך מר למתוק, נשפוך דליים של שמחה, ונזרום קדימה.

בהמשך, יקל עלינו ועליו בהרבה להסיר את הצדדים השלילים הקיימים בתחושה הזו. כבר לא תהיה כאן עמדה של מלחמה, מאבק עם עצמי ועם רגשותי שנראה בלתי אפשרי. אלא תנועה של בנייה, זיכוך, והשלמה עם עצמי במובן העמוק ביותר של המילה.

לסיכום, יש להוסיף, שייתכן והוא זקוק לטיפול פסיכולוגי מקצועי. כמובן שהכל תלוי לפי חומרת המצב. לכן חשוב לשים לב מה קורה איתו, ואיך זה מתפתח, ולא להקל ראש בדבר. זהו תחום מאוד רגיש, שיכול להסתבך ולסבך את האדם במשך החיים.

שוב, יישר כח ובהצלחה רבה.
אני כאן לכל שאלה, ובכל ענין.
אבישי.
batelam@gmail.com