שאלה
שלום,
(אני בישראל 12 שנה ולכן יתכן שיהיו שגיעות כתיב)
יש לי בעיה בשבילי ממש קשה וגורמת לי לעצב רב, אני בחורה בת 26 מסיימת את הלימודים שלי, גרתי במעונות ולפני חצי שנה חזרתי הביתה עם ההורים.. אני מתחזקת ורוצה לחזור בתשובה וזה ממש קשה לי כי ההורים שלי לא שומרים.
התחלתי לתחזק לפני 4 שנים והתחלתי לשמור שבת, שמעתי הרצעות ולמדתי שכיבור אב ואם זה אחד המיצבות אחי חשובות,
הבעיה שלי זה שאני לא ממש מצליחה לעמוד בזה, וזה קועב לי, אני הזביר,
בכול פעם שאחד ההורים שלי אומרים משהוא שלא נרה לי או תוך כדי שיחה (לא קשור לדעת) אני עונה בעופן תוקפני ולא ממש מחובד, אני המון זמן מנשה לשנות את זה וזה לא ממש מצליח לי, אני מרגישה שאני עושה דבר נורה מכוון שיש לי ידע ואני מודעת לעצמי אבל לרוב, בזמן האמת, זה מתפרץ לי, ואני לא מצליחה לשלוט בזה, אני מתעמתת איתם על חינון, (אני אחות בחורה), על אורך חיים בכללי לא קשור לדעת ועוד,
לפעמים אני מפחדת שבורה עולם יקך ממני דברים כי אני לא בסדר, אני המון בוחה על זה אני פשוט לא יודעת איך לישלוט על זה,
תודה, ויום טוב!
תשובה
לקרינה שלום
א. דבר ראשון, נראה לי שאת שופטת את עצמך יותר מידי בחומרה. זה טבעי שאת מנסה לללכת לאורח חיים יותר תורני ויש התנגדות בבית - זה יוצר חיכוכים ולא תמיד את יודעת איך לענות ומה לענות. למרות שכיבוד הורים זו מצווה חשובה - עדיין, להיות דתית, למרות שההורים מתנגדים, זו מצווה עוד יותר חשובה ולכן אל תחששי שריבונו של עולם כועס עליך וכו'.
ב. יחד עם זאת, יש בוודאי מקום לשפר. כיבוד הורים כפי שכתבת הוא מצווה חשובה וצריך לנסות כמה שאפשר לא להיכנס איתם לעימות. הייתי ממליץ לך: א) לנסות לדבר איתם פעם אחת בצורה מנומסת ולהסביר להם שאת לא רוצה לשנות אותם אלא פשוט בחרת אורח חיים משלך ואת מבקשת שיכבדו זאת כפי שאת תכבדי אותם. כדאי בשיחה הזו לקבוע כללים בבית (למשל: אני לא מדליקה אור בשבת אבל לא מפריעה לכם לראות טלביזיה וכו')
ג. אם המצב הוא מאד קשה - אולי שייך לשקול לעבור לגור במסגרת מחוץ לבית וכך להקטין את החיכוך.
שיהיה הרבה בהצלחה
חגי