איך זה שרבנים גדולים טועים?

שלום

אינני יודע האם ובמה טעו הגדולים שהזכרת. אני עסוק כל ימי במציאת מומי עצמי, ולא במומי גדולי ישראל.

מבחינת היחס לציונות כל אלה שהזכרת גרו במדינת ישראל והורו כך לתלמידיהם, או גרו בחו"ל לפני קום המדינה אך ציפו לקיבוץ הנידחים.
יש לנו מגמה שונה באמונת עתנו ביחס לציונות מהם, אך בצד העקרוני- כל אלה היו ציוניים בפועל לא פחות מאחרים.
ב"ה שיש באומה צדדים שונים בקודש, כל עוד כולם כפופים לשו"ע וליסודות האמונה שלנו, יש להם מקום במכלול ההתהוות של שיבת ציון בדגשים שונים.
גם גדולים לפעמים אינם רואים את עומק הנהגת ד' בדור, וידועים דברי הגמ' בגיטין על ריב"ז 'משיב חכמים אחור'. אך אין בזה המעטת ערכם אלא חיזוק היחס החיובי כלפי הגדולים החרדים לצד אי ההסכמה, ודרבון הרצון להדבק בהם ולהשתלם מהפנים שיש בהם ובנו חסרים.
אתה לא במדריגה להגיד שהגר"ע יוסף טועה. אתה יכול לשאול עליו בלבד.
ביחס לאוסלו זו פסיקתו ההלכתית על פינוי שטחים תמורת שלום. במציאות הדבר לא הביא שלום (וגם לו היה מביא אנו סבורים שיש בדבר איסור דאוריתא לפנות ישוב).
אינני יודע אם טעה ביחס לבית היהודי בביקורתו העקרונית, צריך לעיין בביקורת מגדולי ישראל ולהבחין במה נוכל להשתלם בביקורתם. כמובן הביטויים שהשתמש בהם אינם ביטויים שאנו משתמשים בהם.
ביחס לאמנון יצחק אינני מבין במה טעה הגר"ע יוסף.

והעיקר- מורא מרבותינו מכל הזרמים הנאמנים לשו"ע, שבהם גילוי שכינה ונשיכתם נשיכת שרף.

כל טוב