איך אפשר לאהוב את ה' אחרי הגירוש??

ב"ה
שלום לך יקירתי,

אין כל ספק שכאבך הוא עמוק, לא גרתי בגוש קטיף ואולי חלק יגידו שזה סוג של כאב שונה אבל האמיני לי כולנו כואבים, כל יהודי בעולם הוא בעליה של ארץ ישראל, ושלקוחים מבעל הבית את ביתו הוא זועק.
עם ישראל חווה את הכאב במימדים עצומים ואין ספק שכל יום שעובר צריך
לצעוק לה´ עד מתי?
עד מתי ניראה בעיני הגויים כצאן לטבח??
עד מתי נחוש את אורך הגלות המרה????
עד מתי נצפה ונייחל להתגלות משיח?

אינך צריכה להתנצל על הכאב שאת חשה נוכח למצבה של ארץ ישראל כיום.
את יכולה לכאוב, למחות, וחייבת להכריז שאינך משלימה עם העובדה שארץ ישראל שניתנה לנו מאת ה´ נמצאת תחת שליטתם של גויים.
את לא חייבת להודות על כך שלצערנו הרב, ובחטאינו הרבים הגענו למצב מחפיר מעין זה.
אך חייבת גם חייבת את להודות לה´ שבכל רגע ורגע עושה עמנו חסד, מחיה אותנו, משפיע עלינו שפע גשמי ורוחני.

ולבטח תשאלי: איזה חסד יש בגירוש יהודים מאדמתם?
מהשחתת רכושם?
מהריסת בתיהם?
מהריסת בתי כנסת??

איני יודעת.
אין זו בושה לקום ולומר: אני לא מבינה, קטונתי.

אך אני יודעת דבר אחד, בו אני בטוחה, שלמה, אין לי ספק לגביו:
ה´ הוא מקור הטוב.
ומי שיש לו רק טוב, מעניק לבניו טוב אמיתי, צרוף וטהור.

אני רוצה לחלוק איתך שיחה שאמר הרבי מליובאוויטש על חורבן בית המקדש:

ע"פ המבואר במדרש בפירוש הפסוק בתהילים "מזמור לאסף אלוקים באו גוים נחלתך" לא היה צריך אסף לומר "מזמור" היה צריך להיכתב בכי לאסף, נהי לאסף, קינה לאסף, ומה אומר מזמור לאסף...???
כך אמרו לאסף, הקב"ה החריב היכל ומקדש, ואתה יושב ומזמר?!
אמר להם מזמר אני ששפך הקב"ה חמתו ("כלה ה´ את חמתו") על העצים ועל האבנים ולא שפך את חמתו על ישראל", כלומר, חורבן ביהמ"ק הוא אמנם ענין של היזק אבל, ע"י היזק זה באה טובה, שנמנע היזק גדול יותר רחמנא ליצלן (ש"לא שפך חמתו על ישראל") שהדבר עצמו הוא בלתי רצוי, אבל עי"ז באה טובה.
(תוכלי לראות בהרחבה https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=77284 )


ראי יקירתי, מי אני לומר לך איזה טובה יכולה לצמוח מכך??
איני יודעת להצביע שחורבן ישובים יהודיים יביא לטובה ספציפית כזו או אחרת, אך אני בטוחה שהקב"ה, אור אין סוף הוא רחמן וטוב עד בלי די ושומע את תפילותינו ותחנוננו הרבים לגאולה במהרה בימנו.

וודאי שאת מאמינה בבורא עולם.
אני יודעת שהכאב מקפיא את הלב, את הנשמה, מנמיך את הנגינה העריבה שמתנגנת בליבו של כל יהודי אל אביו שבשמיים, מעין מנגינה אין סופית של אהבה.
והנה גורשת מביתך, חייך נעצרו והאיך אפשר לאהוב את מקור כל הסיבות??
איך חוזרים לנגן?
הכאב משכיח מאיתנו את התו הבודד ממנו נוכל לשוב ולנגן, כבר לא ממש מבינים באיזה סולם לנגן? והם בכלל כדאי לנגן?
אולי עדיף לשכוח, להיכנע, להאמין בריבונו של עולם, לגעת באש האמונה ואז לעזוב, להתקרב אל החום שממלא את ליבו של כל יהודי- רגש האמונה ואז פשוט להציב גבול אותו לא עוברים...להאמין ולא לאהוב- אי אפשר, גם אם ממש רוצים.

אמונה היא רגש, אפשר לכתוב ספרים שלמים על התחושה הזו, אבל אנחנו היהודים לא צריכים לחפש סיבות כדי להאמין.
האמונה טבועה בכל יהודי בעצם היותו צאצא של האבות: אברהם יצחק ויעקב, מעצם היותם בטלים לה´ לגמרי הם היו בדרגת מרכבה לה´, וזכו להנחיל בלב כל יהודי אמונה טהורה ואמיתית במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

עברת משבר קשה ואת תקיפה ועודך עומדת באמונתך, את מאמינה בבורא עולם, אבל אינך מסתפקת באמונה לבד.
את רוצה לחוש, לאהוב, לחבר את תווי נשמתך תו אל תו, עד שתתנגן שירת הנשמה במלוא העוצמה, מתוך רגש, ולא סתם רגש אלא רגש אין סופי שמעצים את החיים,
רגש שממלא את המחשבה בכל יום ובכל רגע,
רגש שמוביל אותנו להגביר את האמונה- שירת הנשמה ביתר עוז גם כקשה,
אותו הרגש שמחזיק אותנו העם היהודי מאז מתן תורה בחיים, מחייה אותנו בתקופות של סבל, אכזבה, ואושר, הוא הרגש שראה את הקולות במתן תורה.

ומה הוא הרגש הזה??
הוא הקב"ה, הרי בכל יהודי יש "חלק אלוקה ממעל ממש" וכשהוא חש בו, הוא טועם מהטעם לו זוכים הצדיקים אף בחייהם, הוא מרגיש את ה´ בקירבו.

ואיך בכלל מגיעים לידי רגש זה??
דרכים אין ספור לפתח אהבה אל ה´, אנסה להכיר לך בע"ה את הדרך הקרובה והמתאימה לכל אדם:
האדמו"ר הזקן בפרק מ"ו בספר התניא כותב:
"ויש דרך ישר לפני איש, שוה לכל נפש, וקרוב הדבר מאד מאד לעורר ולהאיר אור האהבה התקועה ומסותרת בליבו, להיות מאירה בתוקף אורה, כאש בוערה, בהתגלות ליבו ומוחו".

ישנה דרך לעורר את האהבה שמוסתרת בליבך אל הקב"ה, ואהבה זו מביאה את היהודי לקיום תורה ומצוות ועמידה בניצחון כל הגורמים, הפנימיים והחיצוניים המפריעים לענייני עבודת ה´.

ומהי הדרך??
טבע האדם הוא, שכשמגלים כלפיו אהבה חזקה, ממילא הוא מחזיר אהבה לזולת.
ככה ממש לב האדם הנאמן באהבתו לאיש אחר, מעורר אהבה בלב חבירו אליו גם כן...
אי אפשר להיות אדישים לחברה שאוהבת אותנו כל כך, אנו רוצים לחבק, לחייך להעניק לה חזרה אהבה.
ואיך נשאר אדישים אל אמא שלנו?? שפשוט אוהבת אותנו ללא גבול מאז לידתנו, בלי תנאים מתוך מסירות, לכן כל ילד אוהב את אמו שעוררה אצלו את האהבה.

"ועל אחת כמה וכמה אם מלך גדול ורב, מראה אהבתו הגדולה והעצומה לאיש פשוט ונבזה, שפל אנשים, ומנוול המוטל באשפה ויורד אליו ממקום כבודו, עם כל שריו יחדיו, ומקימו מהאשפה, ומכניסו להיכלו, היכל המלך, חדר בתוך חדר- מקום שאין כל עבד ושר נכנס לשם. ומתייחד עמו שם ביחוד וקירוב אמיתי".

הרי ברור ש"תתעורר אהבה כפולה ומכופלת אצל ההדיוט ושפל אנשים הזה, אל נפש המלך, בהתקשרות הנפש ממש, מלב אל נפש מעומקא דלבא לאין קץ".

ראי יקירתי,
הקב"ה עשה עמנו את כל הדברים המפורטים במשל, והגדיל לעשות עמנו בכפלי כפליים, ולא מדובר בסתם מלך גדול אלא במלך ש"לגדולתו אין חקר", ולא סתם מלך אלא מלך מלכי המלכים שאין לשריו ועבדיו מספר!!!

עיצמי את עיניך וראי: מלך מלכי המלכים עזב את העולמות העליונים וירד להציל את עם ישראל ממצרים, הקב"ה בכבודו ובעצמו ירד, הוא ולא מלאך!

ומהי מצרים?? אלו המיצרים והגבולות של עולמנו החומרי, בכל יום, רגע, שעה, הקב"ה מוציא אותנו מהחומריות של עולמנו ומעלה אותנו להיכל שלו, ע"י שנתן לנו את התורה- לה נתאוו המלאכים....ולכן על יהודי לחוש שהוא יצא ממצרים היום!

ואיך אי אפשר לאהוב את מלך מלכי המלכים שייחד את מלכותו עלינו??
על עם ישראל ובכל רגע יורד אלינו ואוסף אותנו ממש מאשפתות, ראי מה עבר ועובר עם ישראל צרות קשות: גלות בבל, את המן הרשע, גירוש ספרד, שואה, ואין המקום לפרט...
ואם לא ירד המלך האדיר והעצום לאסוף אותנו, את האיש ההדיוט, שפל אנשים- היכן היינו??

היכן היית את, האם היית שורדת את הטלטלה הריגשית של הגירוש לולא הקב"ה, בכבודו ובעצמו אסף אותך, חיבק אותך וקירב אותך בקירוב וייחוד שאין כמוהו???
את התשובה הזו את וודאי יודעת.

איני יודעת אם שמעת אי פעם על האדמו"ר הזקן, אך דעי כי כל מילה הכתובה בתניא היא מדויקת, שום דבר לא נכתב בתור משל ומליצה אלא זו אמת צרופה.
כל אות מחושבת עד כי ישב האדמו"ר הזקן והתלבט האם לכתוב את האות ו´ או שמא לא להוסיפה במשך שבועות.
ולכן זו דרך אמיתית להגיע אל אהבת ה´, בכל יום לפני השינה תוכלי לשבת לבדך ולדמיין איך הקב"ה אוסף אותך בכל יום מחדש במאורעות חייך הפרטיים.
וראי הפלא ותחושי אהבה שאין כמוה...אהבה שרק את תוכלי לחוש.

וכפי שכתב האדמו"ר הזקן: "ואף אם לבו (של אותו אדם פשוט) כלב האבן, המס ימס והיה למים, ותשתפך נפשו כמים, בכלות הנפש ממש, לאהבת המלך".

תודה ששאלת את השאלה המיוחדת הזו. את וודאי אדם מיוחד כדי לחוש את חוסר השלמות בלי אהבת ה´.
אין לי ספק שאת אוהבת בכל לבבך את ה´, אולי רק שכחת את התו ממנו מתחילה המנגינה...
מקווה שהצלחתי להזכיר לך את התו הנשכח!!!!

אשמח לשמוע את תגובתך!! את מוזמנת לשאול תמיד.
בשורות טובות,
אירית ג´ולי אליה.
iritjully@walla.com

לשואלת -ראי גם:
עשיתי שירות בגוש, למה???
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?title=עשיתי שירות בגוש, למה????