איך אני משפר את המצב בסניף?

שלום לחניך האידיאליסט.
בהחלט מעורר התפעלות, לראות מישהו שיודע לשחות נגד הזרם, ולא נסחף אחרי האוירה שמסביבו. העובדה הזו כבר משייכת אותך לקבוצת איכות, שרוב בני האדם לא זכו להימנות בתוכה. אנשים בעלי עמוד שדרה, שיודעים היטב מה הם רוצים מעצמם, ולא מתכוונים לוותר בגלל שהחבר´ה שהם מכירים לא חושבים בדיוק כמוהם.

אני חושב שהמפתח להצלחה כאן, הוא לפעול [בענוה ולא בהתנשאות]. וזה לא מתחיל ממילים, אלא ממה שאתה משדר. אם תפנה אל המדריכים או החברים, בצורה כזו שהם יקלטו יחס של ´אתם סתם באים לסניף כדי לבלות, ואני רוצה להעלות פה את הרמה´, או ´בניגוד אליכם, אני בחור ערכי שמחפש עשייה משמעותית´, ´ותעזבו כבר את השטויות שלכם´, זה לא ילך. אף אחד לא אוהב לשמוע ביקורת, או שיחות מוסר. זה לא נעים כשמישהו מטיל דופי על כל ההתנהלות שלך, ובא לתקן אותך.

הגישה צריכה להיות, שאתה בא לפעול ביחד. ´יש לי רעיון, ורציתי לשתף אתכם´. אם אתה תרגיש שאתה פועל מתוך רצון אמיתי לשיפור, ו´לשם שמיים´, אז גם הם ירגישו את זה. ואל מול נכונות של יוזמה ומחשבה חיובית שמחפשת איך להתקדם ולהיות טובים יותר, קשה ללב להישאר אדיש.

בתור נקודת פתיחה, אולי עדיף לא להציג את זה מהפן ה´דתי´, מה שעלול לגרום סלידה, ו´מה נהיית לנו דוס´, אלא מהפן ה´חברתי´. יש כאן אפשרות לגיבוש של השבט, סביב משימה משותפת. ההקשר ה´דתי´ יצוף כבר מאליו בהמשך.

בנוסף, עליך להצטייד במגן משוח בשמן. תתכונן לתגובות ציניות, שהם הנשק הראשוני של אנשים שמפחדים להשתנות. תזכיר לעצמך מראש לא להיפגע, ו´לא לקחת ללב´ כל מיני אמירות פוגעות או מזלזלות שעלולות להישלף. תדבוק באמת הגדולה שלך, ומשם תשאף את הכח להיות חסין ולהתעלות מעל המכשולים. כשיראו שאתה נחוש בעמדתך, יעריכו אותך, גם אם יחששו להראות זאת בגלוי. וכשיש הערכה, נפתח הסיכוי גם לקבלה והסכמה.

כדי להחליט על רעיונות ספיציפיים לביצוע, צריך להכיר יותר את החבר´ה אצלכם, וגם אותך כמובן. אני אכתוב כמה אפשרויות, ואני מקווה שתוכל למצוא כאן משהו שיכול להתאים:
א. דבר עם הקומונרית ושתף אותה בתחושותיה. בתור בחורה יותר בוגרת, עם תחושת שליחות, אני מעריך שהיא תבין על מה אתה מדבר. קודם כל, תרגיש שיש לך אוזן קשבת, ואתה לא ´עוף מוזר´ לגמרי בסניף. כמובן, שיש לה גם יכולת רחבה יותר להניע תהליכים לשיפור וקידום, בנוסף להיכרות הקרובה שלה עם צוות ההדרכה.
ב. גם אם אתה מרגיש שאין לך ערוץ פתוח עם המדריכים בעניין הזה, נסה בכל זאת לפתח קשר. תוכל להציע להם נושאים לפעולות שמענינים אותך, ושלדעתך יכולים להועיל לכל השבט. בפעולות הללו (וגם בכלל) תוכל להיות יותר פעיל, ולייצר דיונים שיימשכו גם לאחר הפעולה. גם המדריכים שלך ירגישו יותר מחויבות להשקיע בתכנים, ולדרוש מעצמם להתנהג בהתאם.
ג. לחבר´ה תוכל להציע מפגשים מחחוץ לפעילות הסניפית, שבהם תוכל להותיר רושם. סעודת שבת משותפת למשל, זו הזדמנות טובה להעלות נושאים לשיחה, באוירה זורמת ופתוחה. או שיעור בליל שבת עם רב צעיר ´בראש טוב´, שיתחבר לסגנון של החבר´ה. אני מכיר מקומות בהם נערכים שיעורים לבני נוער מסורתיים, והם מגיעים בהמוניהם. צריך רק לדאוג לכיבוד, ולרב מתאים.
ד. חשוב על ´פרויקט התנדבותי´, שיוכל להיות מקור לגאווה של השבט או הסניף. לא רק ללכת לשמח בבית אבות או בבית חולים, אלא ליזום פעילות שהסניף עומד במרכזה, שתיצור התלהבות, שיהיה אפשר לעשות מזה ´עניין´. למשל, איסוף מצרכי מזון, וחלוקת סלי מזון למשפחות נזקקות. הקמת ´גמ"ח תרופות´ שכונתי.
ה. בחופשים יש אפשרויות רבות ומגוונות, שהן גם ´מגניבות´, ויכולות לעניין גם חבר´ה מהסגנון שאתה מתאר. בחופש האחרון, עשו את זה בצורה מרוכזת עמותת ´מפעלות´, לכל בני הנוער בציבור הדתי לאומי.
ו. הדוגמא האישית שלך, גם היא פועלת רבות. גם אם כלפי חוץ נראה שאתה בודד במערכה, אתה יכול להיות בטוח שהדמות שלך בסניף עושה משהו ללב של כולם. גם אם זה לא ישפיע עכשיו, אז עוד כמה שנים. גם אם לא לכולם, אז אפילו לאחד. גם אם זה לא יתבטא באוירה בסניף, אבל תדע שאתה את שלך עשית. אנחנו אחראים על המאמץ, לא על התוצאות.

בהצלחה ובהערכה רבה,
אבישי batelam@gmail.com