איך אני יכולה להמשיך ולהתפלל אחרי שאני רואה שמה שרציתי לא התגשם?

רק תראי איזה טוב ה'!
תארי לך שמה שביקשת כן היה מתגשם ואז היית בכלל משיכה עם התפיסה הזו שלך
לגבי התפילה עוד הרבה שנים. באמת ה' אוהב אותך.
מהשאלה האמיתית שלך אני מבין שחלוקת התפקידים שלך מאוד ברורה:
את- אמורה להתפלל מכל הלב, לכוון טוב טוב בתפילה
והוא, הקב"ה - אמור פשוט ברגע שסיימת להגיד את 'אלוקי נצור' ולפסוע
אחורה, לשלוח יונת דואר לבנה שכתוב עליה 'משלוח מיוחד משמיים: בקשתך
התמלאה במלואה'. משהו כזה?
אז למרות שזה הרושם שנוצר לנו, שאנחנו מתפללים מכל הלב ואז ברור
שהתפילה נענית כי אין הרי תפילה שהולכת ריקם, לא זו המטרה של התפילה
ולא זו התפיסה הנכונה של המושג 'תפילה'.
התפילה היא לא מכונת משקאות שאנחנו דוחפים לתוכה מטבע של 5 שקל ותוך כמה
שניות פלופ! הפחית יוצאת החוצה, הבקשה שלנו התמלאה.
מי שחושב שזו מטרת התפילה פספס בגדול!
מהי כן מטרת התפילה האמתית?
"למה נתעקרו אמהות? שהקב"ה מתאווה לתפילתן ומתאווה לשיחתן".
את חייבת לזכור שעצם התפילה, עצם המעמד המיוחד והאישי הזה שאת נמצאת בתוך
בועה, רק את והקב"ה וכל העולם יכול באמת לחפש, עצם הדבר הזה זו המטרה של
התפילה.
נכון, לתפילה יש כוח והיא מסוגלת להזיז הרים, אבל יותר מאשר היא אמצעי,
היא גם המטרה בפני עצמה!
עכשיו, בואי נפתח את זה עד הסוף:
התפללת מכל הלב וכבר הרבה זמן את לא זוכרת מתי יצא לך תפילה כזו ועדיין,
ביקשת על משהו מסויים ובסוף את רואה שהבקשה שלך התמלאה, מאיזה מקום בדיוק
מגיע האכזבה שלך או יותר מזה, מהי בעצם באה להגיד?
שהקב"ה לא שומע אותך?
שהוא שמע אותך אבל הוא החליט לעשות לך דווקא?
אז מה עם נשארנו?
עם האפשרות השלישית והמבאסת ביותר והיא שמה לעשות, אבל אולי הקב"ה, חושב
אחרת ממך ואולי מה שביקשת ונראה לך בתור הדבר הטוב ביותר כרגע בשבילך,
בראייה קצת יותר רחבה וגדולה, של הכול יכול למשל, הבקשה הזו דווקא
תזיק לך ולא תהיה לך טובה ולכן לטובתך, לא כדאי לך שהבקשה תתממש כומ שרצית.
באמת שלא חסרות לנו דוגמאות לכל מיני בקשות שרק אחרי זמן אנחנו מגלים שברוך ה' שהקב"ה לא
שמע למה שבקשנו, זה לא אמור להיות דבר דרמטי כמו תפילה שיישאר המקום האחרון במטוס ובסוף
המטוס בכלל התרסק או משהו כזה, יש גם דברים הרבה יותר קטנים שרק אחר כך
אנחנו מגלים.
לפעמים זה בא אחרי שבוע, לפעמים אחרי חודש, שנה. לפעמים אחרי שבעים שנה. מה לעשות, ככה זה עובד.
רק מה, המחשבה הזו, שמישהו יודע יותר טוב מה טוב לנו היא באמת מחרפנת ומאוד מאוד קשה לנו איתה ואף אחד לא הזכיר בכלל את המילה כבוד...
לפעמים אנחנו עד כדי כך מתעקשים, שהקב"ה כאילו נשאר 'חסר אונים' וצריך
למלא את הבקשה הזו שלנו, בגלל הכוח הרב של התפילה וזו גם הסיבה למה
בשידוך למשל אסור להתפלל על משהו ספציפי, כי יכול להיות שמצד האמת זה לא
באמת הזיווג של האדם משורש נשמתו, אבל הוא התפלל כל כך חזק ושיגע את כל
השמיים עד שמוכרחים לתת לו את זה הגם שהוא הולך לסבול אחר כך.
אז בפעם הבאה שתבקשי מכל הלב ונכון שזה קשה והכי טבעי שבעולם לא לעקוב ישר ולראות האם הבקשה התממשה או לא, כי כולנו כאלו, אבל תנסי להתרכז יותר בחוויה המופלאה שזה עתה עברת, בחיבוק הזה
שהקב"ה הביא לך, בתחושת ההתעלות שלך.
הדמעות שלך, האנחות שלך, הכאב הם לא הולכים לשום מקום מלבד לכספת הזכויות שלך, מחכים שיגיע הרגע שלהם לצאת החוצה ולעמוד לימינך!
עזבי אותך מהחברות שלך וממה יש להם. החשבון שלהם הוא אחר, נפרד וממילא את
לא יודעת את כל הסיפור, אז למה להתחיל ולפזול לצדדים?
וברגע שתתמקדי בעצם התפילה, בעצם זה שהקב"ה באמת שומע אותך, בידיעה שיש
מישהו בעולם הזה שבאמת מקשיב לך, ממילא גם תכנסי לבחינה אחרת של אמונה
והשגחה פרטית וממש תרגישי, שכל עוד הקב"ה שומע את התפילה שלך, את בידיים
טובות, כמו שאמר דוד המלך:
"אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו".
לא מעניין כל הצרות שאני הולך לעבור וכל הדאגות, אני בטוח בקב"ה כמו תינוק בידיים של אמא שלו.
והתחושה אחר כך?
באמת שכדאי לך לנסות.

כל הישועות
אבינועם
avinoam811@gmail.com