שאלה
שלום רב!
סיימתי שנתיים שירות במקום מדהים.
מיד אח"כ התחלתי ללמוד. עכשיו אני כבר חצי שנה אחרי תחילת הלימודים, ואני לא מפסיקה להתגעגע. אני מרגישה שאני חייבת לנסוע לבקר, ואחרי שאני נוסעת וחוזרת הביתה אני נכנסת לדיכאון שזה נגמר.
אני לא יודעת למה, אבל עדיין לא השלמתי עם הפרידה משם. טוב לי ב"ה בלימודים, אבל המקום ההוא תמיד יישאר המקום הכי חשוב לי. זה היה המקום הכי משמעותי לי בחיים.
אני יודעת שהחיים ממשיכים. שזה היה חייב להיגמר מתישהו. אני יודעת שתמיד אני יכולה לבקר, ואני יודעת שהכול לטובה.
אבל אני מפחדת להישכח. אני מפחדת להתנתק. אני מפחדת להיות "ללא".
מה עושים???
תודה רבה!
תשובה
שלום וברכה,
קראתי את שאלתך והבנתי את מה שתארת וקצת הזדהתי. כשהייתי קצת אחרי סיום השרות אמרו לי בצחוק שאני צריכה ´תוכנית גמילה´ כי אני לא מצליחה להתנתק..
כתבת שב"ה, טוב לך עכשיו בלימודים וזה מצוין. כי יכל להיות מצב שבגלל הגעגועים יהיה לך קשה להסתגל ללימודים ולהנות מהם וזה היה באמת חבל. את מבינה שדברים נגמרים והחיים צריכים להימשך אבל את עדיין מתגעגעת. זה ממש הגיוני. היית שנתיים במקום מצוין ונקשרת למקום ולאנשים אז נורמאלי לגמרי שתתגעגעי (היה מוזר אם לא).
כתבת שאת פוחדת להשכח ולהתנתק מהמקום. הפחד הזה סביר ביותר. כי תכל´ס בדר"כ כשאנחנו עוזבים מקום ועוברים למקום חדש, אנחנו עסוקים בלהתרגל וליצור קשרים במקום החדש, כך שממילא יש פחות זמן ואפשרות להשאר קשורים באותה מידה למקום הקודם. וגם, מה לעשות, המרחק הטכני עושה את שלו ולא מאפשר לנו להשאר ממש באותה רמת קשר שהיתה לנו קודם.
לפעמים יש לנו תחושה שאם ישכחו אותנו או שלא ישאר קשר עם המקום שהיינו בו, אז כל מה שהיה ´לא שווה´ או חסר ערך. אז נכון שממש כיף לחשוב על עצמנו בעוד שלושים שנה עדיין בקשר עם אנשים מהמקום שעשינו בו שירות. אבל גם אם זה לא כך ואפילו אם עוד שנתיים כבר לא יהיה כ"כ קשר, לא נראה לי שזה אומר משהו על השרות עצמו. היו לך שנתיים טובות שכמו שאני מתארת לעצמי עשית המון טוב ופעלת הרבה, יש לזה ערך גדול מאוד. ההשפעה של השרות לא נמדדת בהצלחה שלנו לשמור על קשרים עם האנשים והמקום של השירות (אפילו שזה נחמד ואם מצליחים זה מצוין) אלא במה שעשינו כשהיינו שם. גם אם לא נשאר קשר ונראה ש´שכחו´ אותנו, ודאי שהשפעת הרבה ועשית מה שהיית צריכה לעשות בשנתיים האלה.
כתבת שכשאת חוזרת מביקור במקום השרות את בדכאון מכך שזה נגמר. יכול להיות שכדאי לך להוריד את התדירות של הביקורים כדי לאפשר לעצמך לעכל את העזיבה. אין מה לעשות את כן נמצאת עכשיו במקום אחר (שאת רוצה להיות בו) ואולי אם העזיבה תהיה יותר ממשית יהיה לך קל יותר להתרגל אליה. זה לא אומר לא לבקר בכלל ולנתק כל קשר, אלא רק קצת "להנמיך אש", לתת לעצמך יותר זמן בלי לבקר במקום כדי לאפשר לעצמך לעבור הלאה. אולי כן טוב לך לבקר הרבה ולהשאר ממש קשורה אבל אז כדאי שתחשבי מה יעזור לך לא להכנס לדיכאון כשאת חוזרת, אלא לקחת מהביקור כוחות לחזור לשגרה בשמחה. תחשבי על הדברים, תראי מה נכון לך.
באופן כללי, הרבה בנות מרגישות אחרי השירות ירידה כלשהיא. במשך שנה או שנתיים היינו במין הרגשת אידיאליות כזו. כל-כולנו היינו עסוקות בלתרום ולעשות טוב לאחרים ובכלל [לעשות] באופן פעיל, ופתאום עכשיו צריך לשבת וללמוד. יש הרגשת פסיביות כזו. לכן, אני ממש בעד למצוא משהו, אפילו ממש קטן שיש בו התנדבות. כדי לא לשקוע בלימודים לגמרי. זה יכול להיות גם לעזור לחברה בלימודים. לפעמים אחרי השנתיים שהן כולן תרומה יכולה להיות קיצוניות הפוכה-שלא עושים כלום וחבל.תנסי.
ברכה והצלחה בכל.
חודש טוב.
חיה.
haya656@shoresh.org.il