אחרי הלבבות נמשכות הפעולות

שלום וברכה

אינני חושב שיש מי שחולק על כך חזיתית.

אולם, בעל חובות הלבבות הדגיש בדיוק את הכיוון ההפוך:

"....עד שחפשתי על חובות הלבבות מן השכל ומן הכתוב ומן הקבלה, אם אוחנו חייבים בהן (בחובות הלבבות) אם לאו, ומצאתין, שהן יסודי כל המצוות, ואם יארע בהן שום הפסד, לא תיתכן לנו מצוה ממצוות האברים".

הדברים היפים של הרב קוק נכונים גם כאן:

ו המעשים מדברים הם בתוך הנשמה. כל פעולה, שהיא משתלשלת אחרי השתלשלויות רבות מהטוב מהקודש, כשם שהיא נובעת ממקור הקדש, שהמציאות של הקודש גרמה לה את הויתה, את התגלותה אל הפועל ואין קץ לסבות אשר התגלגלו מרום חביון עד אשר באה פעולה טובה זו אל הגלוי המעשי, ככה בהיותה כבר יוצאה אל הפועל היא משיבה את האור לשרשה, היא מכה את הגלים לאחור ומרחבת היא את פעולת הקודש ומגדלתה ממטה למעלה. והוא הדין להפך, כל פעולה שמקורה משחת, כשם שהמקור הטמא הוא מחוללה כך היא מגלה את חלאתה בתוכיות הרוח העושה אותה, עד אשר יעקרה ממקורה האיש השליט על מעשיו ועל רצונו בכח הגדול של תשובה, שאז, בהתעלותה ביחוד למדת האהבה, תקבע את מדורה בעומק הטוב ותכה את הגלים ממטה למעלה, כהלכות הפעולות הטובות לטובה.

לאמור: שני הכיוונים נכונים.


כל טוב