אובדת עצות

שאלה

לרב שלום,

אני נערה בכיתה י"א.

אני חושבת שהסיפורים שלי די דומים לכל השאר..

אני גם יודעת מה תיהיה התשובה שאקבל, בערך..

אבל אני לא מצליחה לקבל דחיפה להפסיק עם מה שאני עושה.

היה לי חבר במשך שנה וחצי. אהבנו נורא. והעניין נגמר..

לא שמרנו נגיעה.

אני באמת מאמינה בכוחה של שמירת הנגיעה.

ואני משוכנעת בעצמי שזה הדבר הנכון לעשות- כדי להגיע לקשר של נישואין בריא וטהור.

לפני כמה חודשים פגשתי מישהו..

ובאמת. לא מתוך חיפוש.

הבחור הוא חוזר בתשובה, הוא נמצא בחברה חילונית ורוצה להתקרב לקב"ה!

אני מעריכה אותו על כך. אני מאמינה שהקב"ה הפגיש אותנו- לא במקרה.

אני יודעת שאם ניהיה בקשר מחייב מעכשיו- הדפוסים הישנים ירדפו את שנינו, ולא נצליח לשמור נגיעה.

יודעת גם- שאם נשמור על עצמנו- יש סיכוי גדול שהקשר ימשיך למטרות רציניות.

אבל, אני מרגישה פספוס רציני.

אני יודעת שיש עניין ב"דחיית סיפוקים" וכו..

אבל, באמת קשה לי.

אני לא רוצה להתחתן מוקדם. כי לדעתי זה נורא לא אידיאליסטי. אני רוצה להגשים את עצמי קודם ולהגיע לקשר של חתונה- שלמה בעצמי.

כשאני כותבת את כל זה- אני בערך מבינה גם מה תיהיה התשובה..

-להפסיק את הקשר.

האם יש פתרון יותר יצירתי?

אני באמת לא רוצה להפסיק את הקשר, ובאמת מאמינה שהפגישה איתו היא לא מקרית לחלוטין!

האם כדאי לשקול קשר פחות רשמי כדי לא לעבור על איסורי הנגיעה?

או אולי פשוט להתאמץ נורא- ולשמור נגיעה?

אני רוצה להעזר בניסיון של הרב-

ולדעת- האם יש קשרים שהצליחו להחזיק מעמד כמה שנים בעודם שומרים נגיעה?

אני נורא אשמח אם אקבל תשובה ממך.

ובאמת, אולי אני דראמתית מידי..

אבל, אני אובדת עצות. במיוחד שהפתרונות אולי ברורים לי כבר.

תודה רבה

תשובה