שאלה
אני די מתחזק עכשיו אבל יש משו שאני לא מצליח לשנות מאז ומתמיד הייתי ככה אני משתדל להתפלל את כל התפילו במנין ואם לא יצא לי מנין אני מתפלל יחיד בבית אבל שאני שומע תפילה ארוכה אני בכלל לא רוצה לבוא לתפילה אני קם בכוונה יותר מאוחר בשבתות נגיד בבוקר אני קם יותר מאוחר מכולם ואני יכול לקום מוקדם יש לי רגש נגדי כזה ולפעמים אני אומר לעצמי אני לא עובד את ה' מאהבה אפילו שאני ממש רוצה אני אוהב אותו ורוצה להיתחבר אליו אבל ניראה לי שאני עובד אותו מפחד!מה לעשות כדי לשנות את זה ואת התפילות בתשעה באב שיש את הקינות אני מתחמק בזה כאילו אומרים לי תצא מהבית כנסת תסיים את זה לבד!אני לא יודע מה לעשות...תודה רבה רבה רבה מתן.
תשובה
שלום
התפילות אכן ארוכות ואם נמצאים ביום שאיננו בפיסגה, הדבר יכול להכביד, אם נצרף לכך אופי וסגנון של אנשים שונים, נמצא שאין הדבר פשוט, המלצתי תלך על הבסיס המינימלי: ברכות השחר, חלק מפסוקי דזמרא ק"ש שמונ"ע , אשרי ועלינו לשבח, וכשתרגיש שאתה לאט לאט , מאבד את התחושות הקודמות ואתה הולך ומתחבר לתפילה, תהא הולך ומוסיף.
מלבד זאת תרשום לך על דף, את הקשיים שלך ואת הצרכים שלך ותקרא אותם לפני התפילה, זה יתן לך מוטיבציה לבקש, להתפלל, להתבטל לה'.
ברכה והצלחה