אהבה וחסר ידיעה

שלום לך.

"אין כלי שלם מלב נשבר" (ר' מנחם מנדל מקוצק). עם לב שבור אפשר לעשות המון דברים שלב ששבע מעצמו לא יכול לחשוב שהם קיימים. אמנם, צריך לראות איך לא שוקעים בעצבות ובדיכאון ממית.

קחי פרספקטיבה. צעד אחד אחורה מהסיטואציה בה את נמצאת:

מה הבעיה, בעצם?

את מכירה את הבחור? יש לו מידות טובות? הוא מוצא חן בעיניך? נורא פשוט: מצאי מישהו שמכיר אותו, יכול לספר לך קצת עליו, הציגי את עצמך ואמרי שהבחור מוצא חן בעיניך, ובקשי ממנו לשאול את הבחור אם הוא מעוניין. אם כן, בקשי מאותו חבר שיסדר לכם פגישה, או שייתן לו את הטלפון שלך, שתוכלו לדבר ולקבוע.

בשידוכים, אין מחסום של גיל. אם הוא נראה לך בוגר ומתאים לך, אם את נראית לו בחורה בגובה עיניו, פער הגילאים לא משמעותי. כמובן, צריכים לראות שהיחסים ביניכם מתקדמים באופן בריא וטוב, שאף צד לא תלותי כלפי השני, שאין פה משחק סתמי וכו', אולם את זה אתם יכולים לעשות תוך כדי הקשר, ולא לפניו.

אין מושג כזה "האחד". האחד, הוא זה שאת בוחרת לחיות איתו, ואחרי הנישואין את בוחרת להסתדר איתו כל בוקר מחדש, ומשקיעה בו את מרצך ואהבתך ורצונך לחיי משפחה ולזוגיות ולהקמת בית. אין ביטוחים, אין בנות קול (לפחות לא כאלו שאנו יכולים לשמוע) ואין סימנים שמיימיים. הכל הוא פונקציה של עשייה מלמטה ששואפת כלפי מעלה, ואי"ה גם בשמיים ייתנו את ברכתם.
המחשבה כי אנו יכולים לכוון את חיינו ע"פ סימנים, ומה שמוטל עלינו בתהליך בחירת בן הזוג הוא 'לקלוע למטרה' שנבחרה לנו מן השמיים, גורמת לנו, במקום להיות מודעים להחלטותינו ולכובד שבהן, לאזור אומץ ולהפעיל שיקול דעת, במקום כל אלה, לפחד, להסס ולתהות אם מי שעומד מולנו הוא "האחד" או שאינו.
עשי את השתדלותך, ובעז"ה יודו לך מן שמיא.


בשמחות בעז"ה, ובהצלחה,
נחום.