שאלה
אני בת 16 וחצי. מגיל קטן חונכתי לצניעות בלבוש, בהתנהגות ולשמירת נגיעה. תמיד הלכתי עם חצאית שמכסה את הברך ומגיל 14 קיבלתי על עצמי לכסות את המרפק עם השרוול.
תמיד הייתי זאת שמסבירה לכולם על חשיבות שמירת נגיעה וצניעות וכו', וב"ה יש לי יכולת התבטאות מרשימה, ובאמת האמנתי בכך.
היו לי נפילות בעניין שמירת הנגיעה אבל בסה"כ לא עשיתי יותר מדי דברים שאני מתחרטת עליהם (כמו שאומרים, לא הגעתי רחוק..ב"ה)
לאחרונה התחילו להתעורר אצלי ספקות. אני עובדת באולם אירועים דתי ויוצא שנוגעים בי הרבה בלחץ העבודה והמקום. בנוסף,יש לי ידיד כבר 4 שנים בערך שהקרבה הנפשית ביינינו מקשה על שמירת הנגיעה (הוא לא שומר,אז בכלל..)
אני כבר לא מרגישה שיש טעם להקפיד על כל ביפס קטן, אני כבר לא מרגישה 'שמורה'. אני לא אלך יד ביד או אתן חיבוק/נשיקה, אבל כבר פחות מפריע לי שנוגעים בי, או שאני נוגעת באחרים.
בנוסף, הגעתי למסקנה שאני מרגישה הרבה יותר צנועה כשאני הולכת עם מכנסיים ארוכות ורחבות יחסית מאשר עם חצאית. חצאית ארוכה לא באה בחשבון, ועם חצאית קצרה יש תחושה חשופה וצריך לשים לב כל הזמן לאיך יושבים ואם היא מכסה מספיק. בחורף אין לי בעיה ללכת עם מכנסיים מתחת כי זה מחמם ופרקטי, וגם לא מתחת לכל חצאית כי רובן צרות במותניים ולא 'הולכות טוב' עם מכנסיים מתחת, אבל עכשיו בקיץ זה חם ומסורבל מדי ללבוש מכנסיים מתחת לחצאית.
חברה שלי שאלה בנים והגיע למסקנה שחצאית הרבה יותר 'עושה להם את זה' מאשר מכנסיים, ואני יכולה להבין. בחצאית יש מקום לדמיון, 'הנה היא רק תזיז קצת את הרגל', גם בחצאיות שמכסות את הברך כמו שצריך,לעומת זאת במכנסיים שלא מדגישות את צורת הרגליים אין שום דבר שימשוך את תשומת הלב.
אני לא אלך בשלב זה ברחוב עם מכנסיים כי אני לא רוצה לצער את ההורים שלי, ואני גם לא רוצה להוציא לעצמי שם של'פחות דתיה' שאני עלולה להתחרט עליו בעתיד, אבל מצד שני אני פשוט
מרגישה אדישות לגבי אותן מצוות שפעם בערו בי, היום פשוט לא אכפת לי.
תשובה
שלום לך!
כתבת בסוף דבריך "היום פשוט לא אכפת לי", נראה לי שמעצם זה שכתבת לנו ומתוכן דבריך שדווקא ממש אכפת לך ואולי אפילו קצת כואב לך...ולא טוב לך...
במצוות בכלל ובצניעות בפרט יש מעין חוק כזה שכשמתחילים להתפשר או לרדת אז זה נהייה יותר ויותר קל בכל פעם. הרבה פעמים אני רואה בנות שהלכו שנים עם חצאיות ארוכות ואז טיפה קיצרו (שלא ינקה את הרצפה) ואז ממשיכים ככה לאט לאט עד שזה כבר די קצר, ואז מתחילים לשים מכנסיים מתחת לחצאית (שזה ממש צנוע גם חצאית וגם מכוסה) אבל באמת לא תמיד זה נוח או קשור. אז הן אומרות שזה לא צנוע ללכת עם חצאית בכלל (כי זה קצר) ועדיף מכנסיים שמכסות את הכל.
רק מה שזה לא נעצר כאן כי כמו שאמרתי את החצאית הארוכה כבר שוכחים והיא ממש לא רלוונטית, ועכשיו מתחילים את כל המסכת עם המכנסיים. מתחילים לקצר קצת (8\7 כדי לא לנקות את הריצפה), בדר"כ זה לא כ"כ מתאים עם סגנון רחב אז טיפה יותר צמוד ואז זה בדר"כ כבר פחות מתאים עם חולצות 4\3 אז גם פה טיפה משנים סגנון, ואח"כ בדר"כ זה פחות הולך עם בחורים תורניים אז גם פה צריך לשנות את התוכניות...
אני מרגישה מדבריך שממש שמרת על עצמך וזה היה לך טבעי וגם האמנת בזה, ועכשיו את בסביבה אחרת קצת פתוחה יותר וזה נהיה יותר קשה לשמור הכל בפועל. אני ממש מבינה עם הקושי שלך, אבל נראה לי שבכל זאת צריך לשים לב שלא להפוך חולשות לאידאלים.
כי הרבה פעמים זה לא נגמר וזה נשאר דפוס חשיבה כזה, אני אגיד לך על עצמי גם לי לפעמים קשה עם משהו בתקופה מסויימת אז אני משתדלת לומר לעצמי- בסדר קשה לי עכשיו אז אני עושה את זה ככה אבל זה ברור לי שזה לא בסדר או שזה לא האידיאל.
גם התחושה שאת מרגישה "פחות שמורה" אם היא באה ממקום אמיתי של לשנות סביבה ודרך ולנסות לשמור יותר אז זה מצויין. אבל אם זה גורם לך לוותר לגמרי אז זה רק עצת היצר לדעתי.
בכלל אני מרגישה שאת בגיל של לבנות את עצמך מבחינה אישית ואמונית, לבנות רצונות אמיתיים, מה את באמת רוצה מעצמך, איזה בית באמת תרצי להקים איך את רוצה שהילדים שלך ילכו בע"ה...
באמת בסוף רובנו יוצאים ונכספים ל"עולם הגדול" אבל חשוב לצאת כמה שיותר בנויים, אם את יוצאת אחרי שבנית את עצמך כמה שנים באולפנא ושרות לאומי ואולי אח"כ מדרשה, ברור שזה עולם אחר.
ממש קשה לשמור על מטח דתי- רוחני גבוהה במקום כזה בלי שנבנית קודם, כי קשה להיות בפנים בלי לנסות למצוא חן.
אני ממש מקווה בשבילך שתדעי לבנות את עצמך נכון מתוך הרצון האמיתי שלך ולא מתוך מערכת אילוצים שאת לא ממש מזדהה איתה באמת.
כתבתי בעיקר נקודות למחשבה...
אשמח לשמוע ממך
אך טוב
ולב שמח
הדסה hadasael@gmail.com