אב פוגע וחודש אלול- דחוף(אם אפשר)

שלום וברכה
כל כך כואב לעסוק בסוגיה זו. אני מקווה שאת מתאוששת ובונה את עצמך מחדש.
לגבי השאלה –
הדבר מאוד מאוד תלוי בצד השני של המטבע – אביך. אם הוא מבקש את סליחתך ומנסה לתקן את מה שנעשה, בוודאי שראוי כי תנסי ככל יכולתך לחלץ מתוך עצמך כוחות של סליחה. אין את חייבת לכפות את עצמך ליותר ממה שאת חשה שאת יכולה, אולם להתאמץ ראוי. הדבר הוא גם טוב בשבילך, שהרי מבין השורות את עצמך כותבת שהכעס הצבור ממשיך לפגוע בך, וכך למעשה את נפגעת פעמיים: פעם בשל מה שנעשה בעבר ופעם שניה בשל מה שאת נושאת בחובך היום.
אם הוא ממשיך ביחס הלא ראוי כלפייך – אין את חייבת למחול ולסלוח. אין יום הכיפורים מכפר עליו "עד שירצה את חבירו", ואת אינך חייבת לעשות דבר.
אם המצב הוא מצב ביניים – שמירת מרחק וכדו', אולם ללא המשך מחד גיסא וללא בקשת סליחה מאידך גיסא – נראה כי את נוהגת נכון, לאמור: אנחנו כבני אדם יכולים להכיל בתוכנות רגשות מעורבים ואפילו סותרים. על כן, נכון יהיה לומר בתוכך כי את רוצה להיות יותר משוחררת מהכעס עליו ועל כן יש בך מידה של מחילה, אולם אין את מוחלת באופן מוחל כי הפצע עוד פעור. ההרגשה הקלה יותר בכניסה לחג נעשית הן בשל המחילה החלקית, הן בשל העובדה שאת פתוחה למחילה יותר גדולה אולם מצפה לצעד ממנו ופתיחות זו עצמה מרוממת לקראת החג, הן בשל העובדה שמאידך גיסא את נכנסת לחג לא פגועה ורמוסה כי אם מי שבונה ומעצבת את עצמה, והן מכוח העובדה שאנו מחפשים כולנו דרכים להיות קרובים יותר לדמות המלאה של עצמנו כפי שאנו צריכים להיות.


כל טוב, ושנה טובה ומבורכת