שאלה
שלום כבוד הרב.
יש עניין בו אני מנסה להתחזק כבר המון זמן ובאמת שקשה לי.
כבוד לאבא שלי.
אבא שלי הוא אדם קצת קשה. כשאני מגיעה איתו לוויכוח אני יודעת שאין עם מי לדבר, שזהו, הוויכוח נגמר עוד לפני שהוא התחיל.
אבל לא מדובר רק בלהרשות דברים וכו'.
אלא מדובר בזה שלפעמים שאנחנו סתם מדברים ותוך מעט זמן אנחנו כבר מתווכחים, אבל כמו שכבר ציינתי, שוויכוח זה לא וויכוח. זה צעקות שלרוב אני משתיקה ומסיימת את העניין מהר.
הרבה פעמים אני מרגישה שאני מדברת עם ילד קטן, שלא באמת מבין מה אני רוצה.
אני לפעמים יושבת עם עצמי ומנסה לחשוב על דברים טובים שיש בקשר שלנו וקשה לי. כל פעם שעולה לי משהו טוב-עולה מנגד טענה שמשתיקה את הדבר הטוב ההוא.
באמת שאני מנסה לכבד אותו מהלב, אבל קשה לי מאוד.
חשוב לי רק לציין שהקשר עם אמא שלי מדהים.
אני אשמח לעזרה, ואולי גם טיפים איך להיטיב את המצב..
תודה רבה ושבת שלום!
תשובה
שלום
לפעמים מריבות מעין אלו באות מתוך תחושת תלות. את חשה בתוכך תינוקת הקשורה בחבל טבור לאביך, ולכן כל דבר שהוא אומר או חולק גורם לסערה.
עלייך להפנים שאביך ואת הם שני אנשים שונים מאד, עם דעות שונות ורצון שונה. לך יש חירות להוביל את חייך כראות עינייך, תוך כבוד לאביך השונה ממך.
יתכן שאביך אכן אינו מסוגל לנהל את עצמו וכוחות הנפש שבו. אך אם את כן תצליחי לחיות באיזון ובתודעה של הבחנה כזו, הדבר יקרין עליו.
כשיש מחלוקת- חולקים ודיו בכך. לא להסחף למריבה אלא לכבד שונות ולהמשיך הלאה בחייך כפי שהחלטת. גם אביך יכבד זאת בסופו של דבר.
בהצלחה