אם נחתמים ביום הכיפורים - למה מתפללים כל השנה?

שלום לך.

ראשית, תודה רבה שפנית אלינו בשאלה חשובה כל כך. עניין התפילה נוגע בכל אחת ואחד בעם ישראל, ובוודאי שראוי להסביר מדוע צריך להתפלל. תודה על ההזדמנות להסביר זאת.

אתה שואל מדוע צריך להתפלל במהלך השנה אם הכל נגזר ונחתם בראש השנה? ומדוע להתפלל אם הקב"ה כבר חתם את דיננו, וכבר נראה שתפילה לא תעזור?

לשאלה שלך כמה תשובות:

התפילה – קשר עם אלוהים

התפילה, גם לאחר שדינו של האדם נגזר ונחתם, נועדה לשמור על הקשר שלנו עם ריבונו של עולם. זאת אומרת שבתפילה יש לנו אפשרות לפגוש את מי שאמר והיה העולם. אם האדם היה מקבל את כל מבוקשו כבר בתחילת השנה, הרי שהוא לא היה מגיע לבית הכנסת כדי להתפלל לקב"ה. לכן הקב"ה קבע שנתפלל אליו בכל יום (לדעת הרמב"ם התפילה היא חיוב מדאורייתא, ולדעת הרמב"ן החיוב הוא מדרבנן) כדי שנוכל להמשיך ולהיות איתו בקשר. אגב, זו הסיבה שאיננו מקבלים את מבוקשנו מראש – כדי שנתפלל לקב"ה שימשיך לתת לנו את מה שנגזר עלינו לקבל ממנו בפרנסה, בבריאות וכו'. משל למה הדבר דומה? לאדם שהבטיח לתת לשני בניו, האחד אהוב והאחד שנוא, סכום כסף גדול. מגיע הבן השנוא לפני אביו לבקש את כספו, וכדי שלא לראות אותו יותר – נותן לו האב את מלוא הסכום, ומשלחו מעל פניו. מגיע הבן האהוב, ואביו – שרוצה לדבר איתו ולהמשיך ולהיפגש איתו גם בעתיד – משוחח איתו, מעכב אותו, ולבסוף נותן לו חלק קטן מאוד מהכסף, כדי שהלה ימשיך לבוא אליו גם בעתיד כדי לקבל את הכסף שהובטח לו. הנמשל – הקב"ה נותן לנו רק מעט ממה שגזר עלינו בראש השנה כדי שנמשיך ונתפלל אליו, כדי שנשמור איתו על קשר, ובכל מפגש אנחנו מקבלים עוד קצת ממה שהובטח לנו.

שמא תאמר, והרי אני אקבל את מה שנגזר עלי לקבל גם אם לא אתפלל אליו? התשובה לכך היא שזה נכון, רק שייתכן שללא המפגש עם ריבונו של עולם השפע שנגזר שתקבל יגיע בזמנים שבהם לא תוכל ליהנות ממנו (בגלל חובות, בעיות בריאותיות, צרות, קנסות, הוצאת לא צפויות וכדו'). אז לא חבל?

התפילה – לעשות רצונו יתברך

נכון שמצבים מסויימים נגזרו ונחתמו בראש השנה, אבל הם נחתמו כך כדי שישתנו אח"כ על ידי התפילה. זאת אומרת, שבוודאי הקב"ה גזר על אדם מסויים שיהיה בריא כבר בראש השנה, אך הוא תלה את בריאותו בכך שהוא יתפלל על זה, או שאחרים יתפללו עליו. יוצא שהתפילה במהלך השנה נועדה לגלות את רצונות האמיתי של הקב"ה.

ניתן להוסיף שהתפילה עוזרת לאדם לגלות את רצונותיו האישיים ביחס לרצון של הקב"ה. למשל, אדם שמתפלל שתהיה לו מכונית חדשה ויוקרתית. בוודאי שגם הקב"ה – שרוצה להיטיב עם ברואיו – רוצה שתהיה לו מכונית כזו. השאלה היא האם האדם רוצה את המכונית מאותם סיבות (רצונות) שגם הקב"ה רוצה? אם המטרה שלו היא מכונית חדשה כדי להשוויץ בה לחברים, והמטרה של הקב"ה היא אחרת לגמרי – כדי שיגיע בעזרתה לתפילות ולשיעורי תורה, הרי שרצון האדם איננו כמו רצון האלוהים, ולכן תפילתו לא תתקבל. אבל ברגע שהאדם יתפלל ויכוון לרצון שבגללו הקב"ה רוצה לתת לו מכונית חדשה – תפילתו תתקבל.

התפילה – השלמת החיסרון האמיתי

המבי"ט (רבי משה בר יוסף מטראני, בן דורו של מרן רבי יוסף קארו זצ"ל, חי בצפת) בספרו 'בית אלוהים' (שער ראשון, פרק א') מסביר שהתפילה היא "בקשת האדם מהאל דבר צורך שאינו ברשותו". וכפי שמסביר זאת המבי"ט בהמשך (שם, עמ' ה'): "שאין ראוי לאדם להתפלל לאל, אפילו על דבר הכרחי, אם יש יכולת בידו וברשותו להשלים הדבר ההוא..... כי כשאנחנו יכולים להושיע את עצמנו בדרך הטבע, לא נבקש מהשם שיעשה לנו נפלאות ושיעזור לנו מהצר". במילים אחרות התפילה לא נועדה להשלים חסרונות שאנחנו יכולים להשלים בדרך הטבע (אדם חולה צריך ללכת לרופא ולא להתפלל על מצבו) אבל אם בדרך הטבע אינו יכול להשלים את החסרונות (הרופאים לא יכולים לרפאו) – אז ראוי לו לאדם שיתפלל. היוצא ממה שאמרתי, שהתפילה נועדה להשלים חיסרון גדול, שכנראה נקבע בראש השנה. זאת אומרת שהקב"ה יצר חיסרון מלכתחילה כדי שאנחנו נשלים אותו בתפילתנו. מדוע שהקב"ה לא ישלים זאת לבד? מפני שהקב"ה רוצה שנתפלל אליו כמו שאמרנו קודם.

שתזכה שיתקבלו תפילותיך ברצון לפני הקב"ה, כל השנה!

בהצלחה,

אבי