שאלה
שלום הרב,
אני חווה קושי בהשלמה עם תוצרי הסוגיה של שינת פרקדן.
אם אסכם זאת כך להבנתי,
רוב מכריע אומרים שפרקדן זה על הגב, ואסור לאנשים מהסיבות הבאות:
1. נראה כחוצפה כלפי שמיא
2. יכול להיראות לאחרים
3. יכול לגעת
4. שפשוף בגדים
כנגד הנ"ל אני לא מבין:
1:
א. חוצפה הרי היא סובייקטיבית, אדם שאמר קריאת שמע (לא פרקדן),
וקיבל עליו עול מלכות שמים, פתאום הפך חוצפן?
איפה מצאנו דוגמאות הלכתיות מחייבות שמדברות על ההלך הנפשי שיהיה לאנשים עקב פעולות כאלה?
קרוב לזה הוא לא להלך בקומה זקופה אבל במשמעות של *ללכת בצורה גאוותנית*,
זאת אומרת להבנתי אין איסור ללכת זקוף.
ללכת מכופף קלות זו מראה במובהק שאינה הולך בגאווה, ויש בזה הטבעת מידה הענווה היראה והביטחון בקב"ה בנפש, ההלכה הזו דואגת ליראת השמים שיש לאדם, מחוץ לביהכנ"ס.
אף שהיא עצמה קשה לי שישראל רחמנים ביישנים וגומלי חסדים ולא מסתדר לי עם גאוותנים, נשמע כמו הלכה להליכה של יחידים אם אומנם היא אך כנגד הגאווה, ולכן יותר נשמע שזו הלכה חינוכית מצד המידות הטובות ופחות מצד ההתרחקות מהגאוה, לכןלא מחייבת ככלל.
אכן לא מצינו בעם וברבנים שכולם הולכים מכופפים קלות, ולכן לא דוגמה למשהו מעין זה.
בכל מצב, קריאת שמע שעל המיטה אמורה לדאוג ליראת השמים והפך הגאווה בעצמה, לא? האם קריאת שמע שעל המיטה היא חובה הלכתית בתקופנו שמתפללים ערבית בלילה בבתי הכנסת? אם אומנם היא חובה אעפ"כ, אזי לכאורה לא אמורים לחשוש לחוצפה מצד ק"ש גופא.
אם לא, אדם שיאמר ק"ש בסמוך לשנתו, לכאורה יצא מגדר חוצפה לפי כולם, לא?
ב. צד שני הוא, ידוע כי פרקדן לא נאסר בנשים. מה החילוק אם כן בשכיבה על הגו לגברים ונשים מצד חוצפה? לא סביר לי, מצאנו נשים חצופות וגברים לא חצופים.
האם אומנם יש חילוק בהליכה בקומה זקופה בין גברים לנשים?
ג. באמצע הלילה *לא חובה* להעיר אדם שהפך גופו ושוכב פרקדן, דבר הגורר את הסבר החימום או מגע ולא את טעם החוצפה. (שכן פשוט שאין חוצפה בשנתו)
מצטט תשובה מאתר דין:
"בשו"ת אז נדברו חי"ב סי' מג כתב שאין איסור אם הוא הלך לישון כרגיל ולא שכב פרקדן, ואח"כ התהפך באמצע השינה אין כל איסור וברור שאין להעירו. אמנם בספר פסקי תשובות סי' רלט אות ח' ראיתי שהביא מספר שלמת חיים שמותר וראוי להעירו"
2. לגבי יכול להיראות לאחרים, ממילא אם ישן לבד זה לא תופס.
3. מגע בעצמו - אדם זז בשנתו, אם כשישן לא מעירים לא משנה מה מצבו, ממילא כשערני ושולט על ידיו לא רואה סיבה לחשוש מצד זה.
4. לישן ללא בגדים לא צריך לחשוש לזה.
אגב, האומנם צריך קריאת שמע לנטרל זאת?
כפי שאמרתי, אדם שהוא לא חצוף, ופשוט נוח לשכב על הגב, מה ינטרל?
חוצפה היא לא מתכונות עמ"י.
הנ"ל רלוונטי לישן ללא בגדים לבד בחדר.
ממה שאני מבין מהסיבות לעיל מותר, אפילו בלי ק"ש למי שלא חש חוצפה, ואולי מותר עם ק"ש למי שחש חוצפה קלה. למרות שטעם החוצפה נשמע כטעם שהוערם על טעמים אחרים לחזק העניין ואין בו ממש.
ככלל הנושא של הלכה על רגש שאולי ישנו לאדם קצת קשה לי.
נשמע שלא ללכת זקוף שנראה כדוחק רגלי שכינה זה מצד הרואים ולא מצד הרגשתו האישית, ממילא אם כך הולכים וזה נורמאלי (בהנחה שזה הליכה רגילה ולא הליכה שחצנית) אין בהלכה הזו כדי לחייב.
אשמח לתשובתך בעניין ולכל תיקון אפשרי בהבנה שלי,
ממש מודה על הזמן וכל טוב!
תשובה
שלום וברכה
הדברים היפים שכתבת הם למעשה תמצית שיעור כללי בהלכה זו.
תן לחכם ויחכם עוד.
אתייחס בקיצור לאור הנימוקים שאתה עצמך העלית:
א. שפת הגוף של שינת כלפי מעלה היא תיאור אובייקטיבי, לא סובייקטיבי. אמנם, אפשר לאדם מסוים היא לא רלוונטית, אבל ההלכה מדברת על שפת הגוף הכללית. מצאנו בהלכה התייחסות לשפת גוף, כמו צורת ההליכה, בדיוק כפי שכתבת, וגם בדברי הנבואה "השרועים על מיטות שן". יש צורת הליכה שחצנית, ויש צורת שכיבה שחצנית. קריאת שמע אינה מתמודדת עם שפת הגוף של השינה. גם אדם שלא קרא קריאת שמע פרקדן מבטא בשפת הגוף שלו (לפי הסבר זה) את החוצפא כלפי שמיא בעת שנתו. אינני יודע (לפי הסבר זה) למה זה לא נאסר על נשים, ובכלל – איני בטוח שהסבר זה אכן לא היה אוסר על נשים באותה מידה. אינני מבין איך הגעת למסקנה מהעובדה שאין חובה להעיר באמצע הלילה שההסבר הזה אינו הסבר הלכתי. בכל מקרה, הדיון הוא כלפי האדם ההולך לישון, ולא כלפי הישן.
ב. נכון. אם הוא ישן לבד זה לא תופס, למעט אם יהיה מי שיטען שיש להחיל על כך את "כל האסור מפני מראין עין – גם בחדרי חדרים".
ג. אדם זז בשנתו.
ד. יכול להיות. בהחלט יכול להיות שהלכה זו לא קיימת בכלל בישן תחת שמיכה.
כל טוב
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם