שאלה
שלום. אני נשואה 9 וחצי שנים ואמא ל2 (שלישי בדרך לאחר כמה שנים לא פשוטות סביב פוריות). מעולם לא הרגשתי שלווה ואהבה לחלוטין בנישואין והרגשתי חוסר תקשורת עם הבעל. ניסיתי ללכת לטיפול לבד אך לא עזר והשנה בעלי הסכים שנלך לטיפול זוגי אצל מישהי שנחשבת מעולה. בשלב כלשהו בטיפול הוא החליט שלא מתאים לו יותר ללכת לטיפול וחתך בבת אחת (לא עשינו מפגש פרידה או סגירה כלום הוא פשוט החליט לסיים). אני על גבול ייאוש רב ומרגישה לעיתים שרק אם אגיע למצבי קיצון ברמה הפיזית הוא יחוש חמלה כלפיי.
הכל פתוח ולא פעם אמרתי לו את דעתי- שאין ביננו יחסי אהבה בכלל וקרבה. בערבים לרוב הוא מול הפלאפון שלו ואני שוכבת בחדר (מרגישה לא טוב פיזית בגלל ההריון ונאלצת לשכב עד שהולכת לישון סביב 10-11). הוא לא יוזם כלום בהיבט זוגי- לא שיח, לא בילוי משותף בחוץ או בפנים, לא מראה חיבה בבישול ארוחה אחת אפילו עבורי, לא משתף על דברים רגשיים שלו ולא מתעניין מה שלומי (גם כשאני פותחת בשיחה הרבה פעמים אני מרגישה שהוא פוטר אותי ידי חובה במין אהה כשהעיניים על הטלפון וכועס\עונה בקוצר רוח כשאני מבקשת לשוחח על משהו)
במקביל לכל הקושי הרב יש משהו נוסף שזה היחסים האינטימיים. הוא משתדל שיהיה לי נעים אבל יחד עם זאת לא מתייאש מלהפעיל עלי לחץ לעשות דברים שלא נעימים לי או אפילו דוחים אותי מסיבות שונות. אם אני מסרבת בכלל לקיים יחסים (כי פיזית לא מתאים או כי חשה הכי רחוקה ממנו רגשית בעולם..) הוא מעניש אותי בטריקת דלתות מתוך כעס או בהתעלמות גמורה ממני .הוא איננו מבין למה התנהגויות אלו נקראות בעיניי כעונש (לא אומר שהן לא קיימות). אני הרבה פעמים מקיימת איתו יחסים למרות שממש לא רוצה רק כדי להמנע מהיחס שלו אחכ (ואז היחסים מלווים באי נוחות עד כאב כי אני מכווצת).
הוא יודע שזה המצב ועדיין מבחינתו לא נעשה שום שינוי לקירבה רגשית, כשאני שואלת מה התוכניות שלו כדי להציל את הנישואים שלנו אין מענה.
אני מרגישה כל הזמן לבד נורא וכאמור אפילו את הטיפול הזוגי הוא החליט להפסיק בבת אחת . פיזית ונפשית כואב לי ואין לי למי לפנות או רעיון יצירתי שיציל אותנו מהמצב הזה. מרגישה שהוא לגמרי ויתר על חיים זוגיים איכותיים ומשתמש בי לגידול ילדים\תחזוקת הבית ויחסים.
מצטערת על ההצפה אבל אין לי למי לפנות יותר. אפילו ברמה ההלכתית אשמח לדעת מה עלי לעשות. גם בכללי כדי לנסות לשנות משהו וגם ברמת היחסים (האם לקיים יחסים כדי להמנע מההתעללות שאני יודעת שתגיע אחכ וקשה לי או לא).
תודה מראש ושוב סליחה על האורך והכתיבה המבולבלת
תשובה
שלום וברכה
לפני כל דבר אחר – כואב לקרוא את מה שאת כותבת, ולמעלה מכך – קיים רצון עמוק לעמוד לימינך, לפתוח בפניכם שערים חדשים של זוגיות, לסייע ככל שניתן.
ההלכה אינה המרחב שבה התהליכים הזוגיים האלה מתרחשים. היא עוסקת בגבולות המחויבות, אולם לא הם המעצבים את היחסים שבין איש ואשתו.
הדרך היחידה לעשות זאת מתרחשת על ידי בני הזוג. יכולים להיות 'פיגומים' מבחוץ – ייעוץ, הדרכה וכדו' – אבל ביסודו של דבר הם רק התמיכה מבחוץ. אין משהו שיכול להתרחש בלי ששניכם תהיו מעורבים בו. אפשר שיש ראשון ביניכם שצריך לצעוד את הצעד הראשון, אבל כאמור זה יכול להיות רק בין שניכם.
מה הייתי רוצה להציע לך לעשות ? ראשית, למצוא חברה טובה שאת יכולה לדבר איתה על כך. שתהיה לך מישהי שאת יכולה לשתף. שאת לא צריכה להסתיר מפניה, לא את צערך הגדול, לא את ההסתכלות שלך על עצמך ועל הדברים שאת עושה, וכדו'.
שנית, אם בעלך אינו רוצה ללכת לייעוץ זוגי – לכי לבד. למדי מה את יכולה לעשות. למדי גם מה את לא יכולה לעשות. התייצבי מול ההכרעה שלך – בין אם להמשיך כך כי היתרונות גדולים מהחסרונות, ובין אם זה הזמן הנכון לפרק את החבילה על היתרונות והחסרונות של האפשרות הזו. ביחד עם המומחית בתחום תוכלי לצייר את מפת ההתרחשויות שלכם.
בדרך הזו תתחילי מהלך של יציאה מהמבוך. אפשר שהוא גם יאפשר לך לפתוח בחכמתך שערים בעולמו של בעלך. אפשר שלא. אבל כאשר את תהיי בתנועה תדעי את הטעם של אפשרות השינוי.
אשמח לעזור עוד. ככל שאוכל.
כל טוב ושמחה גדולה.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם