קנאה

שלום וברכה

שאלה כאובה ורגישה זו בנויה על שלושה יסודות.

ראשון בהן הוא היסוד העקרוני - האם ייתכן שהורים יקנאו בילדיהם, גם מול מימרת חז"ל בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו ? שאלה זו כמובן צריכים להפנות למומחים בתורת הנפש, אולם נראה כדבר פשוט שהתשובה לדבר היא חיובית גם לפי דברי חז"ל. בהחלט אפשר שחיי ההורים משתקפים לעיניהם דרך חיי ילדיהם, ויש בהם קנאה על מה שהילדים השכילו לעשות או זכו לקבל, מול מה שעובר עליהם בחייהם. בני אדם אנחנו, ויש לנו גם חולשות.

נדבך שני הוא השאלה האם זה מה שמתרחש במשפחתכם. איני יודע. כמובן שאיני יודע במי מדובר, וגם אם הייתי יודע - אין אדם יודע מה בלב חברו, ואין אנחנו יכולים לשפוט בה באמת מתרחש בעולמו של השני. ברם, נראה מדבריך שלפחות לאור המבט הסובייקטיבי שלך זה מה שמתרחש אצלכם, אם כי חשוב מאוד שתיפתח גם לפרשנויות אחרות של מעשיהם.

נדבך שלישי הוא הנדבך הנורמטיבי - האם ניתן לכבד הורים כאלה. ההלכה גם מחייבת אותנו לכבד ולירא מהם, אולם מעבר לכך, היא גם מלמדת אותנו משהו יסודי: יש מערכות סבוכות בחיי הורים וילדים, ולא בשל העובדה שיש פגם בחלק מהמערכת הזו - אנו זורקים את הכל. אנו מכבדים במה שראוי לכבד, ולא מכבדים את מה שלא ראוי לכבד. חשוב להזכיר כי ההלכה אינה מחייבת את הילדים להפוך ולהיות עבדים של ההורים (ראו https://goo.gl/eEznyR), אלא לכבד אותם בדרכים שבהם מכבדים. נסו אפוא לחלק בין תנועות נפשיות שונות, לכבד אותם כראוי, ובד בבד לא לקבל את ההתנהגות המקנאת שלהם אם היא אכן קיימת.

האם אתם יכולים ללכת בדרך זו ?

כל טוב ושמחה