צער בע''ח מול ואהבת לרעך כמוך וועשית הישר והטוב

שלום וברכה

יישר כוח על השאלה המרתקת, בעיקר בשל מפגש האידיאות השונות כפי שהצגת אותן יפה בדבריך. בדברי הקב״ה לאדם הראשון נאמר ״ורדו בדגת הים ובעוף השמיים״, ומכאן גם האחריות להתנהגות הראויה כלפי כל הברואים. התנהגות ערכית ומוסרית יורדת גם לשאלות הנוגעות לטובת בעלי החיים והיחס אליהם.

לכן, אף על פי שמוזר בעיני לעסוק בסוגיה הנוגעת לכלבים - במבט עמוק יותר זו שאלה עקרונית ומהותית, ועל כן אעסוק בה.

אפשר שיש יותר מתשובה אחת נכונה לשאלה זו.

אני נוטה לעמדה השניה שבדבריך, לאמור:

התורה אכן מצווה על התחשבות בבעלי חיים, ויש לא מעט מצוות הנוגעות בכך, לפחות לפי חלק מבעלי המחשבה: אותו ואת בנו, שילוח הקן, לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, וכמובן העמדה של חלק מהאמוראים שצער בעלי חיים דאורייתא. חשוב להדגיש כי מצוות אלה נתפשות גם כמימוש של ״ורחמיו על כל מעשיו״, וגם כחלק מחינוך האדם, רגישותו, אנושיותו וכדו׳ - הנמדדת גם ביחס לבעלי חיים. די לנו אם נזכיר את האגדות המופיעות בדברי חכמים על בחירת משה רבנו, דווקא בשל יחסו לגדיים בשעה שהיה רועה את צאן יתרו.

ברם, התורה וההלכה ממשיכות להדגיש את העובדה שמעל לקומה הזו נמצאים בני האדם, והאחריות שלנו לבני האדם קודמת. וכשבני האדם אינם מעוניינים שבעל החיים שברשותם ימליט גורים - כל עוד עמדה זו אינה סותרת את מצוות התורה, אנו חייבים להיענות לה קודם, ולא לעשות דברים העומדים בניגוד לרצונם של הבעלים.

לכן, כל עוד הבעלים אינם מעוניינים בכך - אתה לא רשאי לכפות עליהם את זה.

ניתן לכאורה לטעון כי אם הם משחררים את הכלבה - הם למעשה מפקירים את ההיבט הזה שבה, ועל כן הם למעשה מודיעים כי אין להם רצון של ממש בסוגיה זו, אולם נראה לי כי יהיה נכון יותר לברר אצלם את רצונם, מאותן סיבות הכתובות לעיל.

כל טוב ויישר כוח