שאלה
שלום, אני כותב לך ביום העצמאות, כמעט 1 בלילה מחוסר שינה, דאגה ופחד. תסכול וחרדה גדולה.
אני מפחד מהמוות, לאו דווקא שלי, אלא גם של אחרים. אני מפחד, כי מה יש לרוב האנשים בעולם והן ליהודים? משחר היהדות מעטים הם אלה שישבו על ספסלי בית המדרש, למדו תורה כל ימי חיים. רוב האנשים עד תקופת ההשכלה היו עמי הארץ גמורים בלי טיפה של תורה, של ידע או מצווה ובתקופת ההשכלה הרוב התבוללו ותקופת החילון וגם מי שנשאר לא מקיים 100 אחוז, לא לומד כל הזמן הפנוי, רואה סרטים, סדרות, דברים רבים שאינם דווקא לעבודת ה'. איך אני יכול, אנשים רבים שסביבי, אחים, הורים, חברי לספסל הלימודים כמעט אף אחד לא עושה מהו באמת טוב בזמנו הפנוי. למה ה' עשה את כל אלה? לעשות להם רע בסוף? לעשות לי רע בסוף? משום הצער שיש עליהם? מילא אם היו קצת אבל כמעט כולם כאלה. כנראה רוב היהודים שהיו, כ"ש הגויים. למה?
אני מפחד ג"כ מהמוות של הקרובים אליי ביותר. נולדתי 45 שנים אחרי אבי ו39 אחרי אמי. אני לא יודע כמה זמן נשאר להם, מקווה שהרבה, אני אוהב אותם ולא רוצה לאבד אותם, רוצה להיות קשור גם אליהם לנצח, איך אוכל לחיות ככה? אני לא רוצה לאבד אותם. איך כבר כל האחים שלי סיימו כבר בית ספר, אני כבר כמעט ביב, האחים בצבא, נישואין, אוניברסיטה, החיים עוברים , אבל לאו דווקא על עבודת ה' שלמה. איזה צער ותסכול, איך עדיין לא הגיעה הגאולה? למה היא לא באה? שיהיה כבר שלום וטוב לכל. האם באמת יהיה שלום וטוב לכל? הרי אולי לא עשו מה שהיה עליהם לעשות ומה עם משפחתי, אחיי הביולוגיים וכל שאר האחרים? מה יהא לגורלם? היאבדו או יחיו בצער את הנצח? היזכו לכך? למה כני לא יכול לקבל חיבוק מהקב"ה ולהישאר ככה לנצח, אני זוכר שאמרתי לחבר שלי שאני רוצה ממנו חיבוק לפני שנה וחצי, ואני עדיין רוצה ולא מקבם םצערי, רק מרגיש התרחקות עוד יותר. אוף. אנא אם תוכל לתת לי עזרה וכד' אשמח
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום
אח יקר
יסוד בסיסי ביותר באמונת ישראל הוא ש'טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו', והקב"ה שברא את העולם והעניק חיים לכל היצורים, רוצה בטובת בריותיו ולא ברעתם חלילה (ואם תתבונן היטב במציאות מסביבך תראה שברובה המוחלט היא טובה, ולא רעה חלילה)
הקב"ה לא בא בטרוניא עם בריותיו, והאדם נתבע על מה שיכל ועל מה שבחר. כלומר, אין מקום להשוואות בין אדם לחברו או בין אדם לאיזה אידיאל מושלם, אלא האדם נמדד ביחס לעצמו - מה הכוחות שניתנו לו, מה עבר בילדותו, וממילא איך התמודד עם כל זה ומה בחר בבחירתו החופשית.
בוודאי שהדין דין אמת והקב"ה לא מוותר, אבל זה נכון לשני הכיוונים, ומעבר לזה שכל ישראל יש להם חלק בסיסי לעולם הבא, חוץ מהזיכוך שהאדם יעבור על מה שהיה חסר, הוא יקבל שכר ומעלה רוחנית על כל הטוב שכן בחר בו.
גם ביחס לאורך החיים, זה נכון שיש טרגדיות, ויש מקרים שאנשים נפטרים צעירים, ואז יש התמודדות מאוד לא פשוטה, אבל גם בזה צריך לזכור שהרוב מאריכים ימים, וזכינו לחיות בדור שתוחלת החיים הולכת ועולה (בארץ הממוצע הוא כבר מעל 80, וממשיך לעלות).
בנוסף, אני חושב שצריך מאוד להתאמץ להפנים את זה שיש לנו בחירה מאוד רחבה, לא רק ברמה המעשית, אלא גם ברמה הנפשית, במה לרצות ואיך להתבונן על המציאות. אתה יכול לבחור האם לראות את הצדדים החסרים בחייך או את כל הצדדים המלאים והמוארים, ועוד יותר מזה, אתה יכול לבחור איך להיות עסוק כל החיים במילוי ובעלייה ובגדילה, ואז ממילא אתה מעניק את האושר והמשמעות לחייך.
הרב קוק מסביר (אורות הקודש ג עמ' קה ובעוד מקומות) שמה שקובע את אושרו של האדם זה הרצון הטוב שלו, וזה דבר שלא תלוי בשום תנאי חיצוני, אלא אך ורק בבחירתו. האדם יכול בכל רגע להחליט שהוא רוצה בטוב ובוחר בטוב (וזה בכלל לא משנה מה הוא עבר עד עכשיו בחיים. ברגע זה הוא יכול לרצות בטוב ולבחור בטוב). וכך הוא כותב שם: "המחשבה שהאושר תלוי במה שהוא חוץ ליכלתו של האדם, ממה שהוא חוץ להוייתו, וחוץ לרצונו, מחשבת פגול הוא ..."
הבחירה נתונה לנו גם איך להתבונן על יחסו של הקב"ה אלינו: האם אנחנו רואים כמה לא טוב לנו וכמה קשה וכו' או שאנחנו רואים כמה טוב הוא משפיע עלינו וכמה אנחנו יכולים להיות מאושרים על זה שאנחנו בנים לעם ישראל ועוד הרבה דברים טובים ונפלאים (כדאי ללמוד את שער הבחינה בספר חובת הלבבות).
לסיום, אני ממליץ לשקול בצורה רצינית קבלת סיוע מאיש מקצוע מתחום הטיפול הרגשי, כדי להסתייע בו להתמודד עם החרדות. זה מאוד חשוב לבריאותך ולאושר שלך.
מקווה שהדברים סייעו
בהצלחה רבה ויום עצמאות שמח