שאלה
מה שלומך? עברה כמעת שנה מאז תחילת המסע לחיבור לשורשים היהודיים שלי. מסע מטלטל שנוגע בלא מעט עצבים חשופים. אם לפני התהליך, הפחד הכי גדול היה בכלל לגעת בנושאים יהודים או לבוש יהודי, כיום, כמעת שנה אחרי, אני נתקל בפחדים חשדות אחרות. כיום הפחד הכי גדול הוא מה יומרו, מה יגידו כשיראו אותי עם סממנים יהודים? כיצד יגיבו? האם יתמכו? וכו.. הרי אני לא חוזר בתשובה, אני רק מקבל עלי היבטים מהיהדות שאני מרגיש שעוזרים לי במסע הרוחני. אחרי הכל זה הדבר החשוב. כך למשל, אני שם כיפה כי זה מקשר אותי לאבותיי הקדמונים. זה גם מחבר אותי לענווה ושם אותי במקום פחות גאוותני ויותר מכבד. דוגמה נוספת היא הציצית שמחברת לקדושה והגנה. ולבסוף, שבת שמקדשת את הזמן ומייחדת אותו לעבודת ואהבת אלוהים. העניין הוא שכל הדברים האלה ישר מעלים שאלות: אז אתה חוזר בתושבה? ואין לי תשובה על זה. כי אני לא, אני בוחר דברים מתוך היהדות מתוך התרגול הרוחני של אבותיי ומוסיף אותם לתרגול הרוחני שלי. אני יכול לשיר מנטרות הודיות ובאותו זמן להגיד שמע ישראל. אין לי יומרה לחזור בתשובה, אלא רק לגעת לרוחניות שקרובה לאבות הקדמונים שלי וללמוד גם ממנה. היבט אחר הוא קטלוג, ישר מקטלגים אותי לזרם דתי מסוים, לדעה פוליטית, לאמונות, למעשים וכו'... קצת מוזר שמסע רוחני הפך להיות כל כך מזוהה עם פוליטיקה ועמדות.
אני משתף אותך ואשמח אם תוכל להגיב אליהם מתוך תפיסת העולם שלך. אשמח לשמוע דעה של עוד מישהו לגבי הדברים האלה והעיקר למה אני צריך להרגיש כל כך זר ברוחניות שמעצם טבע אמורה להיות הכי קרובה אלי.
בברכה,
אלון
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום רב
אני מאוד מבין אוצך
אילו החיים...קל לנו יותר לקטלג במגירות.
תמיד יש אנשים מיוחדים ששמים פס על המגירות....אתה יכול לבחור איפה אתה מעוניין להיות...
בהצלחה!