שאלה
לכבוד הרב מאיר צקרמן:
שאלתי היא בנוגע למפרשי התורה.זה לא שאני חס ושלום מזלזל במפרשי התורה או בתורה שבעל פה, אבל למה בכל פעם שיש איזה שהוא פירוש שאנחנו לא מבינים, אנו נוטים להאשים את עצמנו ולאמר שאנחנו "מוגבלים" מדי בשביל להבין את אותו פירוש?
שאלתי השנייה היא, כיצד אנחנו מבינים שכל פירוש של המפרש על התורה, הוא בהכרח נכון, ולא חלילה שגוי?
תשובה
בדרך כלל, מפרשי התורה ה"קלאסיים" (רש"י, רמב"ן, ר' אברהם אבן עזרא, ר' עובדיה ספורנו וכו') היו גם אנשים בעלי מנת משכל הרבה מעל הממוצע, גם בעלי יראת שמים מופלגת, וגם בעלי היקף ידיעות, ועומק ידיעות בכל מקצועות התורה. נסה רק לתאר לעצמך את רש"י, אשר כתב פירוש למקרא, ולתלמוד הבבלי. עיין בפירושיו וראה איזו בקיאות פנומנלית במקרא, במשנה, בתלמוד- הבבלי והירושלמי, בספרות האגדה, בדקדוק העברי, ובלשון הצרפתית. לא יאומן ממש. ולכן, כאשר אנו קוראים פירוש של רש"י ולא מבינים אותו, אנו מניחים כי חוסר ההבנה נובע מקוצר דעת המעיין, ולא מקוצר דעת הכותב.
אני חושב כי החלק הראשון של התשובה מתייחס גם לשאלה השניה. אוסיף, לא בטוח כי כל פירוש שנכתב הוא בהכרח נכון. אך יחד עם זאת, אם יש כמה פירושים, הרי "שבעים פנים לתורה". נכון, לא יכול להיות שרבקה, בפגישתה עם אליעזר עבד אברהם היתה גם בת י"ג שנים, וגם בת ג' שנים. במקום לנסות ולקבוע איזה פירוש מן השניים איננו נכון, יש להגות בשאלה, איזה מסר רצה בעל דעה זו להעביר לנו, ואיזה מסר רצה בעל הדעה השניה להעביר אלינו.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם