שאלה
שלום כבוד הרב . ראשית רציתי להודות לך על תשובה שסיפקת לי בעבר בנושא פרשת שבוע וסייעה לי רבות.
אשמח להעזר בך שנית-
בפרשת השבוע הקרובה - משה פונה בתלונה כלפי ה על הגזרות שהתגברו על עם ישראל בעקבות פניתו לפרעה.
התסכול והכאב הבוקעים מגרונו של משה ככ ליגיטימים ואנושיים בעיני (מאוד התחברתי לדרך שבה מסנגר עליו הרש"ר הירש). ואף יותר מזה - לא היה אנושי בעיני אם משה היה רואה בדבר ענין של מה בכך ולא כואב את כאב העם (נראה בעיני כל כך קשה ומורכב לשליח ציבור להביא להחמרת מצב העם - במיוחד כשהעם לא ביקש ממנו ייצוג ולא בחר לשלם את המחיר של החירות בדרך...)
לאור זאת, תמוה בעיני מדוע כמעט כל הפרשנים ה"קלאסים" רואים בחומרה רבה את דבריו של משה ואף מציינים את הדברים כעילה ברורה לעונשו שלא להיכנס לארץ ישראל.
מדוע כשנעדר ציון עונש בכתובים לסיפורו של פנחס לדוגמא - הפרשנים עוסקים בניסיון להבין לעומק את החיוב שבמעשהו של פנחס ומלמדים עליו זכות על אף שמדובר במעשה קשה וקיצוני. בעוד שבמקרה שלנו - כשנעדר עונש מפורש (ואגב מצוין במפורש בכמה נקודות בתורה הסיבה לאי הכניסה של משה לארץ - מי המריבה וחטא המרגלים) למשה עדיין מתעקשים הפרשנים לראות במעשהו חטא חד משמעי הדורש ענישה.
תשובה
שלום וברכה
אני חושב שאתה קורא נכון את התורה.
זו לא הפעם היחידה שאנו מוצאים את גדולי ישראל הענקים ניצבים מול הקב"ה ושואלים שאלות על דרכו.
להפך, אין לנו ולו מקרה אחד בו מעשיו של הקב"ה אינם מובנים לגדולי ישראל והם לא מערערים על כך.
כתבתי על כך הרבה פעמים. ראה כאן בפרק ד: https://www.ypt.co.il/beit-hamidrash/view.asp?id=7673; וציטוט של חלק מהדברים כאן: https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/Korach/pqle.pdf ובעוד הרבה מקומות.
אני לא יודע למה הפרשנים רואים בכך חטא, ואני יכול רק לשער:
עצם הקושי של משה אינו החטא; אולם אפשר שהם קראו שמשה רבנו עליו השלום לא רק ניצב מול קושי, אלא שכאן הם מצאו שאין דברי הקדמה וענווה (כמו אברהם בסדום), ויש כאן סגנון של הטחת דברים כלפי מעלה. אולי הם ביקשו ללמד אותנו כי העובדה שיש לנו שאלות על הקב"ה היא הליכה בדרכם של גדולי ישראל לאורך הדורות, אולם עלינו לדעת, עוד לפני שאלת צדוק הדין, גם את גבולותינו – הן ביכולת ההבנה והן בסגנון הפנימי של עצמנו.
האם זה נראה לך ?
כל טוב