שאלה
שלום רב!
אם אפשר בבקשה להסביר - מבחינה מילולית ורעיונית - את דברי הפסיקתא הזאת:
"בעשרה לשונות נקראת שמחה, גילה, שמחה, שישה, עליסה, עליצה, פיצחה, רינה, צהלה, חדווה, הרעה. ואית דמפקין הרעה ומעלין דיצה, ולפניו תדוץ דאבה (איוב מא:יד), מקרטעה כהדה חפיתא."
בתודה מראש ובברכה!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אלו מילים שונות שמופיעות בתנך ומתארות התנהגות של שמחה.
רשימה דומה מופיע באבות דרבי נתן פרק ל"ד משנה י'
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/avot/34-2.htm
'הרעה' = צריך לכתוב 'הריעה' מלשון תרועה
הפסוק באיוב 'לפניו תדוץ אהבה' מתפרש כאן: 'כאשר ירקדו בחופת חתנים'
כך בפירוש בובר; פסקא כ'
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/avot/34-2.htm