שאלה
שלום לכבוד הרב,
הרבה פעמים שמעתי שהאדם צריך לסמוך רק על הקב״ה ולאדם יש רק את בורא עולם והוא לא צריך לסמוך על אנשים ולא לחפש עצות/ להישען על אנשים. איך זה מתבטא מבחינת בעל ואישה? אין לצפות לפני החתונה שיהיה מישהו שישמח ויהיה שותף בהכל? או שגם לאחר החתונה צריך לחיות באמונה שרק השם יכול לעזור? תודה רבה!!
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בס"ד
שלום רב,
לסמוך רק על הקב"ה זו מידה נכונה באמונה. לזכור ולדעת שהקב"ה משגיח ומנהל את עולמו. לכן רק אליו פונים ומתפללים. רק ממנו באמת יראים.
אבל בעולם העשייה אנחנו פועלים יחד עם כולם - נותנים ומקבלים. התורה מלמדת אותנו שהקב"ה ברא עולם ובו בריות רבות, האדם צריך לפעול יחד עם כולם. מצוות התורה מכוונות לכלל ישראל. למשל, מצוות הצדקה והחסד מדריכות לערבות הדדית. בכל תפילה אנו מתפללים על צרכי הכלל. כשיבנה המקדש במהרה בימינו, יעבדו בו כוהנים ולויים בשם כלל ישראל, לטובת כלל ישראל.
זוגיות ומשפחה נועדו לקיים שותפות ואחדות. כבר בימי בראשית, ביצירת האישה - מתארת התורה את העובדה שמראש שניהם היו אחד: "ויבן ד' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם. ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת". המסקנה המתבקשת ממציאות זו = שותפות ואחדות אליה מכוונת הזוגיות, נאמרת מיד: "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".
'בשר אחד' זה בעל ואישה שמחים ושותפים בכל.