ללא נושא

א. כל אדם היודע את ההלכה, רשאי לפסוק לעצמו או למי ששואל אותו באותו עניין בו הוא בקי. כאשר אדם רוצה לברר הלכה, עליו להשתדל לשאול מישהו שמוחזק כפוסק, לפחות באותו תחום. בדרך כלל, מי שלמד תורה שנים רבות, וכל שכן אם הוסמך לרבנות, חזקה עליו שידע לברר את ההלכה ולפסוק נכונה, ואם לא ידע - יאמר איני יודע ויפנה לבקי ממנו.
ב. חייבים פסק בשאלות הלכתיות, "בין דם לדם בין דין לדין" וכו'. אין חובה לקבל פסק הלכה בעניינים שאינם הלכה למעשה. הרוצה להתייעץ עם חכמים גם בתחומים אחרים שיש להם קשר לעניינים רוחניים, כגון: מה ללמוד והיכן, ענייני מקום מגורים, פרנסה וכדומה - תבוא עליו ברכה, אך אין חובה לעשות כן.
ג. החובה לשמוע לחכמים "אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל" וכו' נאמרה לגבי בית הדין הגדול שהיה בהנהגת כלל ישראל, וכפי שכתב בעל ספר החינוך(מצווה תצו), המצווה לשמוע להם נועדה לכווין את האמת, למנוע מחלוקות בעם, ושלא תיעשה התורה ככמה תורות.
בזמננו אין סמכות אחת ואחידה בעם, וכל אדם צריך לעשות לו רב וללכת בשיטה קבועה.
אם רב ענה תשובה או פסק באופן מוטעה, יש לברר איתו את הדבר, ולהעמידו (בדרך ארץ) על טעותו, ואין לעשות לפי ההוראה המוטעית.

בברכה,
רונן לוביץ